פגישת בכירי שלום עכשיו בעבר ובהווה עם אבו־מאזן ברמאללה גרמה צביטת לב אפילו לאנשי ימין. היא קצת הזכירה את החיילים היפנים שהמשיכו לשוטט בג'ונגלים עשרות שנים אחרי תום מלחמת העולם השנייה, כי לא שמעו שהמלחמה הסתיימה וטוקיו נכנעה.
מוסי רז וחבריו לא שמעו שתהליך השלום עם הפלסטינים מת כבר בתחילת העשור הקודם, ושאירועי עוטף עזה 2015־2018 הוציאו לרוב הישראלים את חשק ההחייאה של התהליך.
ח"כ רז אמר ביום ראשון לכתבים שהוא מצא את יו"ר הרשות הפלסטינית "מתון יותר מאי־פעם" וכי "הישראלי הממוצע שיפגוש את אבו מאזן יבין שיש כאן בן־אדם שאפשר לעשות איתו הסכם". בקולו, כמו גם בקולם של משתתפים אחרים בפגישה, התנגנה תחושת תסכול לנוכח האדישות הכללית שבה התקבלה פה בשורת המתינות שהביאו מרמאללה. הם לא הבינו איך זה שעם ישראל אינו קופץ מאושר למשמע גילויי הפלסטיני מספר אחת על שיתוף הפעולה ההדוק שלו עם ראש השב"כ שלנו ועל כיסופיו לשלום. לשיטתם, המשיח הגיע אבל משום מה איש אינו יוצא לקדם את פניו.
טוב, זה לא בדיוק משום מה. יש סיבה לאדישות. בניגוד לשארית הפליטה של מחנה השלום שהתארחה השבוע ברמאללה, הישראלי הממוצע לא מאמין לאף מילה של אבו־מאזן. בעבר הרחוק הוא האמין, אבל זה עבר לו. גם אם היושב־ראש יציב בקרוב על שולחנו קופת קק"ל ויגלה שהוא לומד 'תניא' לילה־לילה עם הרב הראשי, רוב מניינו ובניינו של עם ישראל יגיב בגיחוך, כי יש גבול למספר הפעמים שאפשר לשטות אפילו בעם ישראל.
המנהיג הפלסטיני שמייחל עכשיו בקול לחידוש המו"מ עם ישראל, הוא אותו מנהיג פלסטיני שדחק בערפאת לפוצץ את ועידת קמפ־דיוויד 2000 למרות הנדיבות הגורפת שגילה שם אהוד ברק. הוא גם המנהיג שקיבל מאהוד אולמרט הצעת ויתור נדיבה עוד יותר, ובמקום לסגור עניין גנז אותה. את כל שמונה שנות שלטון אובמה הוא הצליח לצלוח בלי תהליך מדיני של ממש עם ממשלת ישראל. אפילו הקפאת ההתנחלויות הגורפת ב־2009 לא שכנעה אותו להתרכך קצת. לו היה מתרכך, היה מקבל הצעות נדיבות ביותר גם מנתניהו, אבל לא היה לו עניין בהצעות כאלו כי הוא לא רוצה שלום.
כלי התקשורת הכפופים לו משדרים ללא הרף ארס אנטי־ישראלי. יש לו הרבה מניות בדם שנשפך הקיץ בגזרת עזה, כמו גם בטרור הסכינים שלפני שנתיים־שלוש. קופת הרשות הפלסטינית שבראשותו מממנת את משכורות הרוצחים הפלסטינים הנאלחים ביותר בדורותינו. לפי פסקה נשכחת בספרו של רונן ברגמן ('הרשות נתונה', עמ' 163), מיליוני דולרים מאותה קופה מצאו דרכם גם לחשבונו הפרטי בשוויץ. זה לא מנע ממנו לקבוע לפני ארבעה חודשים, על תקן דוקטור ללימודי שואה, שהיהודים נרדפו ונרצחו על ידי היטלר בגלל חיבת הממון שלהם.
בדיקה מעמיקה של הדברים שאמר השבוע למוסי רז וחבריו מעלה שאין שחר לאופטימיות שלהם. חוץ מהגילוי המסוים על הצעת הקונפדרציה שקיבל מהבית הלבן, אבו־מאזן לא חידש דבר בתחום המדיני ואף לא בתחום הביטחוני. ראש הרשות הפלסטינית מקיים קשרי עבודה עם ראש השב"כ הישראלי, כי השב"כ וצה"ל מסוככים עליו מפני מזימות חמאס נגדו. אין לו כוונה לתרגם את הקשרים הללו לפריצת דרך עתידית בתחום המדיני. הוא לא יחתום על מסמך שיכיל את צמד המילים "קץ הסכסוך" גם כשמוסי רז יהיה ראש ממשלה ויריב אופנהיימר שר חוץ.
לכל היותר הוא יהיה מוכן להיפגש איתם מפעם לפעם וללחוש על אוזניהם מילות חיבה, כפי שהוא וערפאת לחשו בשנות התשעים על אוזני שמעון פרס ובכירי מחנה השלום. הסכם אוסלו כולו היה בנוי על מילים ריקות ועל שמאלנים פתאים שמוכנים להאמין להן. מוזר שאחרי חצי יובל שנים של מפחי נפש הם עדיין ממשיכים להאמין.
