לפעמים נדמה לנו שכבר ראינו הכול, ואז מגיע השר לביטחון לאומי איתמר בן־גביר ומלמד אותנו שעוד לא ראינו כלום. מי שעקב אחרי חשבון הטוויטר של כבוד השר ביום שישי שעבר בשעות הבוקר, לא היה יכול שלא לשאול את עצמו אם החשבון שייך לשר בכיר בממשלת ישראל, חבר הקבינט, או שמא לצייצן מן השורה. שעות ספורות אחרי התקיפה המיוחסת לישראל באיראן, ועוד לפני שהתבהרה תמונת המצב, כבר הופיע בחשבון הטוויטר של בן־גביר ציוץ בן מילה אחת: "דרדל'ה".
דרדל׳ה!
— איתמר בן גביר (@itamarbengvir) April 19, 2024
נניח לרגע בצד את השאלה אם הציוץ מתאר נכונה את אופי התקיפה הישראלית, וכן את השאלה אם הוא באמת פוגע בביטחון המדינה, כפי שטענו כמה מהמגיבים. מומחים יֵדעו לענות על השאלות הללו טוב יותר. מה שצריך להטריד כל אזרח ישראלי הוא אובדן שאריות ההדר והממלכתיות. רבים משרי ממשלת ישראל מסרבים בתוקף להפנים את משמעות היותם שרים, ולהתנהל בהתאם.
שר הדיגיטל דודי אמסלם הגיש לאחרונה עתירה לבג"ץ נגד מדיניות הממשלה הנוכחית, וכן כל ממשלות ישראל לפניה, שלא גייסו לצה"ל את אזרחי ישראל הערבים. לכאורה הוא ביקש באמצעות העתירה להעלות לסדר היום הציבורי שאלה ראויה לדיון: הרצון "לחשוף את ערוות בג"ץ", שמתייחס בצורה אחת לפטור מגיוס לציבור הערבי, ובאופן אחר לפטור הניתן לחרדים. אבל כאשר שר עותר נגד שר אחר, ולמעשה נגד מדיניות הממשלה, הוא קודם כול מעיד שאינו מבין מהי ממשלה.
בניגוד למה שנדמה לרבים מהפוליטיקאים, שר בממשלה אינו חבר כנסת משודרג. נציג ציבור שנכנס לממשלה הוא חבר בהנהלת המדינה. מאותו רגע והלאה, הוא עצמו אחראי לכל החלטה ולכל מדיניות, בין שהוא אוהב אותן ובין אם לאו. הרבנים החרדים הבינו את משמעות האחריות המשותפת, ובמשך שנים אסרו לפיכך על נציגיהם בפוליטיקה להיות חברים בממשלה, כדי שלא יישאו באחריות לפעולות המנוגדות להלכה ולרוח ההלכה. אולם דומה שגם שם נשחקה ההבנה הזו בשנים האחרונות.
שרים כמו אמסלם ובן־גביר, ולמרבה הצער לא רק הם, רוצים "ללכת עם ולהרגיש בלי". הם מבקשים לזכות למעמד ולזכויות הנלוות לו, להשפיע על מדיניות הממשלה בסוגיות חשובות, אך לא לשאת באחריות הנובעת מכך. כשבן־גביר מצייץ "דרדל'ה" ונשאר לשבת ליד שולחן הממשלה, הוא עושה צחוק ממעמדו כשר ועושה צחוק מאיתנו, אזרחי ישראל.
