מתקפת הטילים והכטב"מים האיראנית לעבר ישראל ב־14 באפריל, התגובה להפצצת הקונסוליה האיראנית בדמשק ולחיסולו של מפקד משמרות המהפכה בסוריה ובלבנון, מוחמד רזא זאהדי, לא נועדה רק לנקום את מותו. מטרתה הייתה ליצור משוואת הרתעה חדשה מול ישראל, במגמה להניא אותה מתקיפות נגד אינטרסים ונכסים איראניים במרחב האזורי. בכך זנחה איראן את מדיניותה זה מכבר להימנע ממתקפה ישירה משטחה נגד ישראל.
משמרות המהפכה נשענו במשך שנים על חימוש כוחות שלוחים, כדי להציב סביב גבולות ישראל חגורת אש ולהתיש אותה בשיטתיות. הניצוח על מקהלת השלוחים נעשה מאחורי הקלעים, וכך שמרה לעצמה איראן מרחב עמימות והכחשה, כדי לצמצם את האפשרות שתינזק ישירות בפעולה ישראלית או אמריקנית ישירה נגדה.
אולם במתקפתה לעבר ישראל שגתה איראן משגה חמור: המוטיבציה האיראנית נשענה על ההנחה שישראל נקלעה לבידוד אסטרטגי ושיחסיה עם ארה"ב אינם כתמול שלשום, ולכן הבשילו התנאים לשינוי אסטרטגי וליצירת מאזן אימה חדש. במתקפתה דילגה איראן מעל חסמים פסיכולוגיים ומבצעיים שמנעו ממנה עד עתה לעשות כן. מאות הטילים ששוגרו לעבר ישראל ביטאו מעבר ממלחמת צללים למערכה פתוחה מול ישראל.
המתקפה הישירה על ישראל לא התפתחה כפי שאיראן ציפתה. הסיכול הכמעט מוחלט של מתקפת האש האיראנית הדגיש שעל אף הקשיים שמציבה המלחמה הרב־חזיתית בפני ישראל, עוד יש לה עליונות מוחלטת בחזיתות מלחמת העתיד. בביצועיה שיקמה ישראל גם את תדמית העוצמה הנשחקת בקרב ידידים באזור, שתהו על יכולותיה מאז 7 באוקטובר.
המשגה האסטרטגי של איראן שרטט במהירות את קווי הארכיטקטורה הגיאו־פוליטית החדשה במזרח התיכון. קואליציה אנטי־איראנית – שרכיביה מערביים וערביים, ושנבנתה על שיתוף פעולה הדוק בין צה"ל למפקדת פיקוד המרכז האמריקני, הממונה בין השאר על המזרח התיכון – ניהלה באופן מרשים את מאמץ מדינות הקואליציה. התוצאה הייתה בלימה מוחלטת של המתקפה האיראנית, והיא אפשרה לישראל לתכנן בדקדקנות פגיעה חודרנית במערכת הגנה רגישה האמורה לגונן על בבת עינה של תוכנית הגרעין האיראנית – מתקני ההעשרה בנתנז.
אין לגזור מכך כי אנו עומדים בפתחה של מלחמה בין איראן לישראל. אך האתגר המורכב שמציבה איראן, בעיקר בחתירתה ליכולת גרעינית ולהגמוניה אזורית, עדיין כאן.
אירועי השבועות האחרונים הבהירו עד כמה חיונית ואפשרית "קואליציית מערב־ערב־ישראל", ועד כמה מערכה הנשענת על תכנון מדוקדק היא מתכון ראוי לטיפול באתגר האיראני. שוב נרקם לנגד עינינו הצורך בחזון, שגרעיניו נטמנו בחתימת הסכמי אברהם בספטמבר 2020. ישראל תיטיב לעשות אם בצד המאמץ הצבאי תשקוד על הרגל המדינית, בכלל זה כניסה לשיח ענייני והגברת התיאום עם ארה"ב, שהתייצבה לימין ישראל ב־14 באפריל, אך גם קידום כינון יחסים עם מדינות ערביות שאיראן היא האויב בעיניהן.
יש לקוות שהעימות בין איראן לישראל המחיש לאמריקנים ולאירופים שמתחוללת כאן מערכה על גורל המזרח התיכון. דיוני "היום שאחרי" אינם יכולים להתמצות בזהות הריבון בעזה לאחר הכרעת חמאס – סוגיה חשובה שיש להידרש אליה – אלא גם בתגובת העולם החופשי לאיום האיראני. עיצומים כלכליים משתקים הם עיקרון יסוד בכך, אך אין בהם תועלת בלי אמצעים שיגבירו את הלחץ על המשטר מבית ומחוץ, ויבשרו שגמלה ההחלטה בעולם החופשי להביא לקץ תוכנית הגרעין ואולי לקץ משטר האייתוללות כולו.
