א. השבוע הודיעו שני אלופים על פרישתם: ראש אמ"ן אלוף אהרן חליוה ומפקד פיקוד המרכז אלוף יהודה פוקס. חליוה רואה בפרישתו חלק מנטילת האחריות על חלקו באירועי שמחת תורה. על האחראים לכישלון הזמני והנורא להסיק מסקנות אישיות, אולם אני חולק מכול וכול על התגובה העיתונאית והציבורית שליוותה את מכתב הפרישה שלו. חליוה היה קצין קרבי מוערך וטוב, שעמד לא פעם מול אש אויב בלילות עקובים מדם בגבול לבנון כדי שאנחנו נוכל לישון בשקט במיטותינו. גם בחצי השנה האחרונה הוא עשה לילות כימים, חלקם במקומות מוכי אש אויב, והביא את המודיעין שבפיקודו להישגים שאין להפריז בחשיבותם מול האויב בעזה ובצפון.
חליוה כתב מכתב פרישה יפה ומחנך. רבים טענו שיש להגיה במכתב מילה פה ומילה שם, ושמו אותו ואת כותבו ללעג ולנאצה. אבהיר: מחדל המודיעין בערב מלחמת יום הכיפורים נבע בעיקר משאננות יתר, מזלזול בכוחו של האויב, ומאופוריה בעקבות הניצחון בששת הימים. מחדל המודיעין בגבול עזה בשמחת תורה נבע בעיקר מהעדפת האיום בצפון ומן המערכה מול איראן.
הטעות בשיקול הדעת בגבול עזה לא נובעת משאננות יתרה. ההיסטוריה הצבאית מלאה בטעויות בשיקול הדעת. היכולת לתקן טעות בסדר גודל כזה, להוביל מלחמה נועזת ונחושה כפי שמתנהלת המלחמה הנוכחית, ראויה לדעתי להערכה גדולה מזו שקברניטי המלחמה, כולל חליוה, זוכים לה. השלכת הבוץ הבלתי פוסקת לעברו שגויה מוסרית. היא גם עלולה לעלות לנו ביוקר כשאנשים מוכשרים וטובים יבקשו נתיב התקדמות אחר מהדרך כפויית הטובה בצמרת צה"ל.
ב. אלוף פוקס הגיע, לטענתו, ל"תחושת מיצוי". היא כנראה התחזקה מכוח הביקורת הקשה שספג מחלק מההתיישבות ביהודה ושומרון. אני מוכן לקבל את טענת מבקריו שבשל השקפתו הערכית היסודית הוא לא תמיד האיר פנים למתיישבים, גם בשעות מצוקותיהם הביטחוניות. אין ספק שהמתיישבים, השומרים בעצם נוכחותם ביהודה ושומרון על כך שכביש 6 לא יהפוך לשביל הפטרולים בגבולה המזרחי של מדינת ישראל, ראויים ליחס חם ואוהב מבכירי צה"ל בגזרותיהם. לרוב הם גם זוכים לכך. אפשר שהאלוף, בשל השקפתו, טעה בעמדה מחמירה מדי כלפי ההתיישבות היהודית ביחס להתפשטויות בלתי חוקיות של ערבים בבקעה ובמקומות אחרים.
עם זאת, יש לדעתי לזכור בעיקר שני דברים. הראשון: אדריכל ההתיישבות ביש"ע זה עשרות שנים, איש התיישבות ברמ"ח איבריו, אמר לי שפוקס נתן לו סיוע בעל משקל גדול ביותר ובלתי הפיך ביכולת ליישב על אדמות המדינה ביהודה ושומרון רועי צאן וחקלאים יהודים. השני: בחצי השנה האחרונה, כשחמאס ניסה לעורר את השטח ביהודה ושומרון, לפגוע ביהודים בדרכים וביישובים, פוקס פעל ביד חזקה נגד המגמה הזאת, חיסל מאות מחבלים בכניסות נועזות ליישוביהם – גם במקומות שצה"ל עד אז נמנע מכניסה אליהם – ומנע בכך פיגועים אינספור.
ספק אם יהודה ושומרון זכו אי פעם לאלוף שניחן במעלות אלו בדרך בולטת כל כך. בהעזה הזאת ובכישרון המבצעי שנלווה אליה תרם פוקס תרומה בלתי רגילה לחוסנה של ההתיישבות ביהודה ושומרון. השמחה הגדולה שמגלים מבקרי האלוף על פרישתו ממש אינה מוצדקת, לדעתי.
ג. פרישת שני האלופים מעצימה את הנשיפות בעורפו של הרמטכ"ל הרצי הלוי, שיפרוש גם הוא מתפקידו, ועימו אלוף פיקוד הדרום, ראשי שב"כ, המוסד ובכירים נוספים. כבר עתה מנסים למנוע מן הרמטכ"ל למנות בכירים למטכ"ל בגלל פרישתו הקרובה. זאת התנהגות שגם מבקרי צה"ל אמורים להבין שהיא מתאימה לסיום המלחמה, ולא לשלב הביניים הזה. המלחמה עדיין בעיצומה בדרום ובצפון, ודאי כל עוד לא שוחררו החטופים וכל עוד רבבות אזרחים עקורים מביתם.
לא זו העת לחילופי בכירים. צר לי שדווקא ראשי הציונות הדתית הם כוח החלוץ הנושף בעורפם של בכירי צה"ל ושב"כ. הם מזיקים בכך לביטחון המדינה, אך גם לעצמם. נסיים בטוב: כל זמן שהנר דולק אפשר לתקן. והנר עדיין דולק.
