יחיא סינוואר חוגג בימים אלו. אין לי ספק בכך, על אף שאין לי שום מקור מודיעיני על דבר מקום מחבואו או מקורביו. הוא חוגג כי על אף התבוסה הצבאית של הארגון שהוא עומד בראשו, המטרה העיקרית של המלחמה הולכת מתגשמת מול עיניו.
בלי לעשות כמעט דבר, מפקד ממשל חמאס בעזה, רב המרצחים האכזרי ואדריכל הטבח, מצליח לפורר לאט אך בביטחון את החברה הישראלית מבפנים. ואת ההישג הזה החברה הישראלית מגישה לרשע הנאלח, צורר היהודים, על מגש של כסף.
ספק אם יום אחד נדע בוודאות מדוע בחר חמאס לצאת למתקפה על ישראל דווקא בשמחת תורה תשפ"ד, ה-7 באוקטובר 2023. אולם, קשה שלא להניח שלתחושה שנוצרה במהלך המאבק הגדול סביב הרפורמה המשפטית, לפיה החברה הישראלית הולכת ומתפוררת מבפנים, לא היה חלק בבחירת העיתוי.
ההנחה הזו איננה אומרת כמובן שההחלטה על הרפורמה הייתה איוולת, או שהמחאה חסרת התקדים נגדה הייתה טעות. לכל צד היו נימוקים טובים לצעדים בהם נקט, וההאשמות ההדדיות בהקשר הזה חסרות תועלת. אולם, כעניין שבעובדה, המראות והקולות מישראל 2023 בהחלט יצרו את הרושם שהחברה הישראלית נתונה במשבר פנימי. מי שמכחיש זאת עוצם את עיניו מול המציאות הברורה.
עם פרוץ המלחמה, בבוקר שמחת תורה, תחושת השבר הייתה עצומה. אולם, לפחות בהיבט אחד נדמה היה שהמצב גרוע פחות מששיערנו. לרגע אחד היה נדמה שהשמועות על התפוררותה של החברה הישראלית היו מוקדמות ומוגזמות. כמי שהתנדב למילואים ב-8 באוקטובר והשלים למעלה מארבעה חודשי שירות רצופים בצו 8 עד ששוחרר (ההמשך יבוא כנראה בעוד זמן לא רב), אני יכול להעיד מכלי ראשון על תחושת ההתגייסות הברורה והחד משמעית שאפפה את כולנו. גברים ונשים, אנשי ימין ושמאל, דתיים וחילונים, יהודים ושאינם, כולם התגייסו כאיש אחד בלב אחד והתייצבו להגן על עם ישראל ומדינת ישראל. אזרחי ישראל, מכל המחנות, גם אלו שלא לבשו מדים, התגייסו למאמץ המלחמתי בכל כוחם.
לא אפרט על הקהילה ממודיעין שעשתה לנו כביסות או על החמ"ל ממעלות שדאג לנו לסעודות שבת. על המושבניקים מעין יעקב שפינקו במקלחות חמות או על הנשים מכפר ורדים שבמשך ארבעה חודשים רצופים דאגו לארוחות טבעוניות טעימות ומשביעות לכמה חיילים טבעונים שהיו זקוקים לכך. "הייתה זו שעתם היפה ביותר" (כשם נאומו הקלאסי של וינסטון צ'רצ'יל) של אזרחי ישראל ושל החברה הישראלית כולה.
למרבה הצער, השעה היפה הזו לא מחזיקה מעמד. מנוולי חמאס מכירים היטב את הבטן הרכה של החברה הישראלית והם בעטו בנו בדיוק בה. סינוואר יודע היטב שאין סוגיה שתפלג את החברה הישראלית יותר מנושא השבת החטופים והוא ממצה עד תום, בהנאה ובתענוג, את הנזק שהוא מסוגל להסב לחברה הישראלית באמצעותה. אם לא נתעשת מיד, ונשנה את האופן שבו אנחנו מנהלים את המחלוקת (הראויה כשלעצמה) בנושא הזה, אנחנו נפסיד במלחמה – גם אם העוצמה הצבאית העדיפה היא בידינו.
כל אגפי החברה הישראלית חייבים להתעשת ולחדול מהאופן שבו העימות הציבורי המחריף על העסקה מתנהל. מתנגדי העסקה ותומכיה חייבים לחדול מההאשמות המופקרות שכל צד מטיח במשנהו. אלו אינם תומכים בחמאס ואינם מבקשים להוביל את ישראל להפסד, ואלו אינם אדישים לגורל אחיהם שבשבי ואינם מבקשים להפקיר אותם לטובת מימוש הזיות משיחיות.
מותר להפגין, מותר למחות, מכל כיוון, וחובתה של ממשלה לקבל כל החלטה שהיא אם טובת המדינה ואזרחיה לנגד עיניה. אך אסור לקרוע את העם הישראלי והחברה הישראלית מבפנים. אסור לתת לאויבינו לנצח אותנו באופן הנורא הזה.
