אין רע בלי טוב. בזכות הודעת ההתנתקות של שרי אריסון ממניותיה בבנק הפועלים קיבלנו השבוע שיעור קצר ומאלף בכלכלה.
פרשנים שהוזעקו בבהילות לאולפנים הפתיעו את רובנו באמירה נחרצת שחברת ענק ישראלית כמו בנק הפועלים מסוגלת להתנהל גם ללא גרעין שליטה. כלומר, בלי בעל בית מוגדר היטב. במקום בוס אחד ויחיד שישלוט בעניינים, כל בעל מניות ישלוט באופן יחסי לאחזקותיו. אתה, אני והשכנה ממול. הרי כמעט לכולנו יש מניות בפועלים במסגרת ביטוחי החיים וסידורי הפנסיה שלנו.
מי בכל זאת ינהל את הבנק? מי יעצב את דרכו ויאמץ החלטות גורליות? הדירקטוריון וההנהלה. ביום פקודה, כמו בסתם יום של חול, העיניים יינשאו אל עשרת הדירקטורים ואל שלושה־עשר חברי ההנהלה, לא אל אדון או גברת מסוימים אי־שם בסביון או בארסוף. כך, פחות או יותר, מתנהל בימינו בנק גדול ללא גרעין שליטה.
פחות או יותר כך מתנהלת בימינו גם מדינת ישראל. לכאורה יש לה גרעין שליטה מוגדר היטב, ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו, אבל רק לכאורה. לנתניהו ולשרים אין הרבה שליטה על הגורל הישראלי. ההחלטות החשובות שהם מקבלים מעת לעת כפופות כמעט תמיד לאישור בג"ץ, התקשורת או יועצי התקשורת. לכן הם ממעטים לקבל החלטות כאלו ומסתפקים בתחזוק מזערי של המצב, הדברים שמוכרחים להיעשות ותו לא.
הנה, הממשלה הייתה אמורה כבר למנות רמטכ"ל חדש לצה"ל ונגיד חדש לבנק ישראל, אבל שני המינויים החשובים הללו מתעכבים מפני שמערכת המשפט טרם נתנה אור ירוק להרכב החדש של הוועדה למינוי בכירים. גלעד ארדן, השר לביטחון פנים, משתוקק להחליף את המפכ"ל הנוכחי, אך הוא חושש שהוועדה למינוי בכירים תפסול את היורש המיועד, כפי שפסלה את גל הירש לפני שלוש שנים, ולכן ההחלטה מתמהמהת.
עמיתו הבכיר של ארדן, שר האוצר משה כחלון, לא הצליח להעביר בבג"ץ את החלטתו להטיל מס על דירה שלישית, כי הוא לא באמת הגורם המחליט. זירת ההחלטות הישראלית עברה ביזור דרמטי בדור האחרון. ראש הממשלה בכבודו ובעצמו החליט באביב על מתווה חדש לטיפול במסתננים, אך בתוך שעה קלה חזר בו בלחץ מחליטנים אחרים. לפי השמועה הוא גם לא ממש שלט בתהליך קבלת ההחלטות בסוגיית הגרעין האיראני בתחילת העשור. הרמטכ"ל וראש המוסד דאז התנגדו בתוקף לתוכניות התקיפה שלו, והצליחו להטיל עליהן וטו.
אגב, הרמטכ"ל הנוכחי הוא המעצב הכמעט בלעדי של מדיניות ישראל בחזית עזה (ראו הרחבה בנדון במוסף 'דיוקן'), תפקיד שאותו היה אמור למלא גרעין השליטה נתניהו־ליברמן. פרשנים רבים מתארים את איזנקוט כ"מבוגר האחראי" ליד שולחן הקבינט, ולא מפאת גילו הביולוגי. נתניהו מבוגר ממנו בעשר שנים לפחות.
חוקרי המשטרה היוצאים ובאים כבר שנתיים בבית נתניהו, ממחישים בעצם התייצבותם התכופה שם את התפוגגות גרעין השליטה הממשלתי. כשהציבור רואה בטלוויזיה את הניידת שמחליקה במעין מפגן אדנות אל מעונו הרשמי של ראש ממשלת ישראל, הוא מבין ששרביט ההנהגה עבר מבלפור למטה הארצי ולפרקליטות. במקום שהעם היושב בציון יתלה עיניו בנתניהו הוא תולה אותן במפכ"ל, ביועץ המשפטי לממשלה ובפרקליטה המלווה. על פיהם יקום או ייפול דבר בשנה הקרובה, וכנראה גם בשנה שלאחריה. בימים אלה אין מלך בישראל ואין גרעין שליטה, לכל היותר יש שלטון החוק.
