סוף אפריל הוא זמן מועדף על הסטודנטים הרדיקלים באוניברסיטת קולומביה. שנת הלימודים עומדת בפני סיום, האווירה נעשית משוחררת יותר, ועד שייעלם הקהל מהקמפוס לחופשת הקיץ הארוכה – אפשר להזכיר לעולם שאנחנו קיימים. התמונות שמגיעות מניו-יורק קשות, וכל יהודי וישראלי שרואה אותן נמלא כעס – איך הדבר הזה מתאפשר בעיר שבה מתגוררים כל כך הרבה יהודים, ליבה הפועם של ידידתנו הגדולה ביותר?
כדאי קודם כל לקחת את הדברים בפרופורציה הנכונה. בארה"ב יש כ-15 מיליון סטודנטים, בלמעלה מ-3000 מוסדות להשכלה גבוהה. כמה פרומילים מהם, במקרה הרחב ביותר, משתתפים אקטיבית בהפגנות האנטישמיות – וצריך לקרוא להן בשמן, אנטישמיות, לא אנטי-ישראליות – שמגיעות לכותרות.
המפגינים והמפגינות, ברובם המוחלט, שייכים לפקולטות למדעי החברה, מקצתם למדעי הרוח. לא תמצאו שם סטודנטים לתארים במדעים מדויקים ולא תשמעו על הפגנות סוערות בבתי הספר למנהל עסקים. מעבר לחלוקה שיכולה להסביר את שורשי הריקבון במקומות מסוימים באקדמיה האמריקנית, צריך לראות את התמונה הכוללת שבמסגרתה הפרץ האנטישמי הזה מאוד מוגבל ותחום לסוג מסוים של אנשים, שרוב תושבי ארה"ב וגם רוב האקדמיה האמריקנית מתעבים. במידה מסוימת, בהחלט ייתכן שבעתיד הלא-רחוק נברך על הוצאת המוגלה הזו החוצה.
היתרון הגדול של גופים כמו SJP – תאים של "סטודנטים למען צדק בפלסטין" – עבדו מתחת לרדאר ועשו לעצמם נפשות באמצעות חיבור לקבוצות רדיקליות אחרות שכותרתן היא זכויות אדם. מחקר של אוניברסיטת ברנדייס משנת 2016 גילה כי הנתון המנבא הטוב ביותר להתפרצויות אנטישמיות בקמפוס היא תא SJP פעיל בתחומו. ואכן, התאים האלה קיימים ופועלים כבר שנים ארוכות במימון של כיסים עמוקים שרוצים ברעת ישראל. הם חוברים למצוקות גלובליות, כולל נושאי אקלים וזכויות מיעוט, ומצליחים לשכנע שהכל הוא אותו מאבק תחת הסיסמה הקלישאתית והנבובה אך הקליטה: "החלש תמיד צודק".
ובכן, השבוע האחרון סיפק לאקדמיה האמריקנית ולציבור במערב עוד הוכחה, הפעם מצולמת, ש"החלש" הפלסטיני הוא בעצם אלים באופן בלתי רגיל, משחית אולמות בני 150 שנה בקמפוס קולומביה, מתנגד לקיומה של אמריקה לא פחות מזה של ישראל וסוחף אחריו בני נוער תמימים שמאמינים בצדק עלי-אדמות, אבל למעשה משמשים כאידיוטיים שימושיים של תנועה רצחנית שמטרתה לזרוק את היהודים לים – בין אם זה הים התיכון ובין אם אלה חופי ניו-יורק. ומי שחושב שמדובר בהגזמה מוזמן לדבר עם סטודנטים יהודים בקמפוסים של ליגת הקיסוס בחוף המזרחי, ששומעים איומים על חייהם מדי יום, למרות שאינם ישראלים ומעולם לא היו בישראל.
להיות אידיוט שימושי זו לא עבירה על החוק. אבל כשההורים יושבים בבית ורואים בטלוויזיה כיצד 70 אלף הדולרים לשנה שהם משלמים עבור חינוך בנם או בתם הופכים לנשק בידי החוליגנים תומכי החמאס, סיכוי טוב שהם יגידו הפעם "עד כאן".
