לפני כחצי שנה, רגע לאחר פרוץ מלחמת 7 באוקטובר, פרסמנו טור נרגש הקורא לשינוי בתפריט הקולנועי המלחמתי המופק בארץ. במקום סרטי "יורים ובוכים" מלאי הלקאה עצמית ביקורתית, פיללנו שיוצרינו יתגייסו לטובת עשייה פטריוטית כנה ומרגשת. אבל מתברר שיש מי שמנסה כבר שנים להרים סרט כזה. הבמאי רועי הורנשטיין החל לעבוד על סרטו "קרב אוויר" עוד ב־2007 ורק כעת, ובטיימינג מושלם יש לומר, עולה סוף־סוף הסרט שבמרכזו מבצע "מוקד" האגדי שפתח את מלחמת ששת הימים וכולו שיר הלל לעליונות טייסינו.
הסרט מתרחש ברובו בתקופה המותחת שהובילה לפריצת מלחמת ששת הימים ובמרכזו יריבות עזה בין שני טייסי קרב. סרן רן נשר (מאור שוויצר) הוא טייס פנומן אך אגואיסט שנוהג להתעלם מפקודות. כדי להחזירו לתלם הוא מקבל את הפיקוד על טייסת 181 שבדיוק איבדה את מפקדה. סגן איתן רום (דניאל ליטמן) הוא סגן מפקד הטייסת, טייס מוכשר אך חסר את ה"קילר אינסטינקט" הדרוש לפיקוד. מאבק הכוחות המתפתח ביניהם פוגם בכשירות הטייסת, אך עם פריצת המלחמה הם מבינים כי רק אם ישתפו פעולה, יוכלו להוביל את הטייסת לניצחון.
ברור לכל ש"אהבה בשחקים" (טופ גאן), סרט הפולחן של טום קרוז, הוא האורים ותומים של ״קרב אוויר״. לטוב ולרע. לטוב, כי הנוסחה העלילתית של טופ גאן הולמת באופן מושלם את האתוס האגדי שזוכים לו טייסי חיל האוויר הישראלי. לרע, כי למרות הטוב, יש סיבה מדוע עד כה אף הפקה מקומית לא ניסתה לעשות זאת – האפקטים המיוחדים הדרושים כדי לייצר קרבות אוויר ריאליסטיים ומשכנעים פשוט מורכבים ויקרים מדי עבור יכולות ההפקה הישראליות. אז נתחיל מהעניין המהותי הזה – עידן האפקטים הדיגיטליים פתח אפשרויות שלא היו בעבר, וביחס למה שעשו בארץ עד כה הישגי "קרב אוויר" אכן מרשימים. אלא שבהשוואה לסטנדרט ההוליוודי התוצאה דלה ומחווירה ביכולותיה להסעיר את החושים, במיוחד כשחוויית הצפייה ב"אהבה בשחקים מאווריק" המסחרר מלפני שנתיים עודנה טרייה בתודעת הצופים. תסריט טוב, לעומת זאת, לא עולה כסף, כך שאי אפשר לתרץ את עובדת היותו כה בסיסי וקלישאתי – הדרמה שטחית ונטולת סאבטקסט; הדמויות הן שבלונות חד־ממדיות שמתקשרות בפאתוס אינסופי בדיוק את מה שהן מרגישות; מסע הגיבורים צפוי לגמרי והסרט כולו נעדר כל מורכבות בעיסוקו בנושאים שהוא מעלה כמו אובדן, רעות או הכרחיות המלחמה. נכון, גם טופ גאן לא היה יצירת מופת תסריטאית, אבל מדובר בסרט מיושן בן כמעט ארבעים. במאווריק העדכני כבר השכילו התסריטאים לשזור גם טיפול ראוי בנושאים אינהרנטיים לעלילה כמו תחושת אובדן הרלוונטיות בגיל מתקדם ועידן הבינה המלאכותית.
"קרב אוויר", אם כן, בהחלט מציע שינוי אידיאולוגי מרענן לתקופתנו והלוואי וירבו עוד כמותו. אלא שגם לסרטים פטריוטיים רגשניים, מותר ואף מומלץ לטפל גם בסוגיות מעמיקות ולצד החוויה המשלהבת להכיל מורכבות ובגרות. נו מילא, לפחות עבור ילדים ונוער מדובר בסרט פעולה מבדר שערך מוסף היסטורי חשוב נמצא בצידו.
