התשובה שלנו ליהודי הגולה היא פשוט לא נכונה

אם יש משהו שאני מרשה לעצמי להתיימר להבין בו, מכל התחומים שבהם הפכנו לחכמים גדולים בתקופה האחרונה, הרי שבנוגע ל"גבורה" אני בהחלט מוכנה לקחת אחריות.

בהרבה דברים אני לא מבינה. אני לא מבינה באקדמיה, למרות שיש לי תואר ראשון וכמעט הצלחתי אפילו לסיים שני. לא מבינה בחיים בעיר הגדולה, למרות שחייתי כמה שנים בכפר־סבא (סליחה כפר־סבא שקראתי לך עיר גדולה. את תמיד תישארי הכפר הקטן שלי), ואפילו בפריז גרתי. אני גם לא ממש מבינה בחיים בגולה, למרות שאני חוצניקית בשורשיי ונהנית עד היום מהיותי אירופית דוברת צרפתית רהוטה.

אבל בגבורה, בגבורה אני בטוחה שאני מבינה.

יש סוגים רבים של גיבורים. גיבורים גלויים לעין, וכאלה שצריך קצת ללטש אותם כדי לגלות את גבורתם. גיבורי המלחמה הזאת – אלו שבשמים, ואלו שבארץ. הגיבורים בעורף – שגבורתם מתגלית לא פחות מאשר של אלו שבחזית. הן בטיפול האזרחי העוטף את חיילינו, והן בשמירה על השגרה והשפיות. ובהחלט אין ספק, לפחות לא לי, שלכל אחד ואחת מאיתנו מגיע עיטור העוז והגבורה משלל סיבות שהן מעבר לסביר ולממוצע בעולם.

ויש גיבורים נוספים שמתמודדים כעת בגבורה רבה, עם אתגר לא פשוט שאנחנו חווים בעיקר דרך המסכים. נראה לי שזהו הזמן המתאים והנכון לשלוח מכאן, ארץ הקודש, עידוד וחיזוק לאחיי יהודי הגולה.

מצפייה באתרי החדשות אני לומדת שהחוויה של היות יהודי או ישראלי בארצות שעד לאחרונה היה אפשר להעלים או להדחיק את האנטישמיות בהן הולכת והופכת מאיימת ומפחידה.

נרדפים היינו ואולי תמיד נהיה, אבל איזו מין תשובה היא זאת לאדם הנמצא במצוקה – לדרוש ממנו להתפנות מביתו ולהימלט על נפשו?

זה אולי יישמע מפתיע, אבל אפילו כיום, כשאוניברסיטאות העולם מלאות במפגינים או בכרזות בעד רצח עם או אינתיפאדה נגד יהודים, יהיו מי שימשיכו לומר שלא מדובר באנטישמיות אלא רק ברחמים על העם הפלסטיני הסובל תחת אכזריות היהודים. שבעצם מדובר בפעילי שלום שכל רצונם שלום עולמי ואין להם טיפת רוע או משהו אישי נגד יהודים, אלא רק נגד ישראל הכובשת האימפריאליסטית.

עדיף בחיוך

אבל ככל שהזמן עובר, קשה להתעלם מהאמת הזועקת. אמת בת יותר מאלפיים שנה. מלבד הסוואה טובה יותר, דבר לא השתנה בה, באותה אנטישמיות ארורה. מי שחש אותה ביתר שאת כיום הם בשר מבשרנו החיים ברחבי העולם. אלו שמקדישים זמן רב ואנרגיה רבה כדי להסתיר את מוצאם ולהמשיך בחייהם, ואלו שעומדים מנגד מול המפגינים הרבים עם דגלי ישראל ושירים בעברית.

יש לנו, היהודים הישראלים, מנהג שבעיניי הוא מעצבן מאוד: לשמוע על אנטישמיות מתגברת בעולם, ומיד, באינסטינקט מודאג ומעט מתנשא, לומר "אז שיעלו לארץ". ואפשר לגמרי להבין את זה.

הרי ידוע שאחת הסיבות החשובות ביותר להקמתה המזורזת של מדינת ישראל הייתה האנטישמיות הרצחנית ליהודים בגלות. ובמידה מסוימת ישראל תפקידה לשמש מקלט ובית בטוח לכל יהודי בעולם באשר הוא.

על אף הסכנות הרבות הכרוכות בחיים בארץ הקודש, בהחלט יש בעיניי הרבה יותר חופש להיות יהודי חופשי בישראל מאשר בכל ארץ אחרת בעולם. בטח בימים אלו.

ובכל זאת, לא ראוי בעיניי שזו תהיה התשובה שלנו לאחינו היהודים השוהים בארצות הניכר. נרדפים היינו ואולי נרדפים תמיד נהיה, אבל איזו מין תשובה היא זאת לאדם הנמצא במצוקה – לדרוש ממנו להתפנות מביתו ולהימלט על נפשו?

למה זאת התשובה הנכונה שלנו לאנטישמיות בעולם?

ועוד דווקא עכשיו, כאשר חלקנו חווינו ועודנו חווים את ההימלטות והתלישות שהיא מביאה איתה.

אם נדייק עוד את ההתקוממות האישית שלי, אני לא מאמינה כיום שחשש ופחד לחיות בחו"ל הם סיבה מספיק טובה לעלות לארץ ולחיות פה. לא בתקופת מלחמה וגם לא בתקופת שגשוג.

אני מעדיפה את העולים שלנו עם הפנים קדימה, בחיוך, לעבר העתיד שהם חולמים לבנות בארץ הקודש. לא עם פנים אחורה, בבהלה מן המקום שנאלצו לברוח ממנו בחיל ורעדה.

וכמו שליהודי צריכה להיות הבחירה האם לעלות לארץ, כך צריכה להיות לו הבחירה אם להתגורר בחו"ל. לצורך לימודים, או לכל צורך או רצון אחר.

למה שיהודי שמעוניין לרכוש השכלה באוניברסיטה כלשהי, מסיבותיו הוא, יצטרך להרגיש שעשה מעשה שגוי – לא כי האוניברסיטה לא עומדת בציפיותיו, אלא בגלל מוצאו היהודי? למה עצם יהדותו תהיה עול עליו?

המצב באוניברסיטאות העולם בתקופה האחרונה הוא חרפה מוסרית גדולה מאוד, אבל בעיניי זאת זירה אזרחית נוספת שאנחנו, אזרחי מדינת היהודים, צריכים לתת לה גב איתן. ברוח, במהות ובתחושה שהם לא לבד בקרב הזה. שאנחנו רואים אותם, מעריכים ומוקירים אותם על עמידתם, ולרגע לא מזלזלים בגבורתם בתקופה הקשה הזו.

מתחילת המלחמה, רבים מיהודי התפוצות פתחו את ליבם וכיסם לתמיכה בנו. הם תרמו ופנו לשותפים נוספים, הדהדו ונשאו בעול המלחמה כל אחד בדרכו. והם עשו זאת כי הם יהודים. אחים.

מן הראוי שכעת, כאשר גם הם נמצאים בצרה, נהיה אנחנו אלו שעומדים לצדם, בכל דרך. מן הראוי שעם ישראל בארץ ישראל יהיה מה שהוא נועד להיות ליהודי העולם. עמוד איתן להישען עליו. גואל.

לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il