ח"כ איימן עודה מהרשימה המשותפת נקלע לעימות עם רפי רשף בריאיון שקיים עימו לפני כמה שבועות בעניין המלחמה בעזה. עודה טען אז שאינו מבין איך הישראלים היהודים, עשינו שלום עם הגרמנים, שכמעט חיסלו את היהודים, ואילו את הפלסטינים – שלכאורה רצחו הרבה פחות יהודים – אנחנו מסרבים לקבל ולשחרר מהכיבוש.
לדעת עודה, מצב זה מוכיח עד כמה הישראלים גזענים. נעזוב לרגע את ההשוואה בין הגרמנים לפלסטינים – שמופרכת ולו לנוכח העובדה שישראל וגרמניה מעולם לא היו בסכסוך טריטוריאלי – ונתמקד דווקא בבטן הרכה של ישראל, שעודה נגע בה בלי משים, ובסיבה שהפכה אותנו בשנה האחרונה למצורעים בהעולם המערבי: אירופוצנטריות, ההתבטלות מול תרבות אירופה.
אדם צריך לדעת מיהו, להכיר בערך עצמו ולשמור על זהותו – עצה טובה לאדם וגם לאומה כולה. תולדות האנטישמיות מלמדות שכל עוד יהודי אירופה ישבו בגטאות, טיפחו את זהותם העצמאית, עסקו בענייניהם והבדילו את עצמם מהעם שישבו בקרבו – הם לא זכו לאהבה יתרה, אבל בדרך כלל לא ניזוקו ולא פגעו בהם לרעה. ההבדלה הזאת הייתה מתבקשת, שהרי התרבות היהודית שונה מהותית מהתרבות הנוצרית האירופית, ואף אנטגוניסטית לה. האנטישמיות הקולקטיבית הרעילה והאלימה הרימה ראש בעיקר בעקבות תהליך יציאת היהודים מהגטאות וניסיונם להידמות לעמים שחיו בקרבם.
יש להודות שגם הצלחתם העצומה בכך הייתה זרז לפגיעה בהם. במהרה התברר שהשילוב בין התרבות והחינוך היהודיים, לצד היטמעות חלקית בתרבות הנוצרית, הוא קטלני. היהודים זינקו למרום החברות שישבו בהן, ודווקא כך העירו אנטישמיות אכזרית. זה קרה תחילה בספרד, מאות שנים אחר כך בגרמניה, וכעת בארה"ב.
ישראל היא מימוש הרעיון הציוני, שנולד כפתרון לאנטישמיות. בנימין זאב הרצל, בעקבות משפט דרייפוס, הגיע למסקנה שהיהודים לעולם לא יתקבלו באירופה כפרטים, והגה רעיון גאוני: העובדה שאירופה דוחה את היהודים כפרטים אין משמעותה שלא תקבל אותם כישות מדינית. הוא ישב וכתב את מדינת היהודים, והחל להפיץ את רעיון המדינה היהודית־אירופית, שהפכה בסופו של דבר למדינת ישראל.
הרעיון הציוני של הקמת מדינה יהודו־אירופית כדרך חלופית להיטמעות יהודית באירופה הנוצרית נחל הצלחה עצומה. לפני זמן קצר בלבד ישראל נחשבה למדינה ניאו־אירופית, שמנהלת עם היבשת קשרים טובים לא פחות ממדינות ניאו־אירופיות מכובדות כמו קנדה ואוסטרליה. גם כיום ישראל היא עדיין המדינה היחידה שאינה אירופית אך חברה בארגונים אירופיים חשובים, שהידועים שבהם, גם אם לא החשובים ביותר, הם האירוויזיון וגביע אירופה לאלופות בכדורסל.
אלא שההיסטוריה חוזרת: ישראל הצליחה קצת יותר מדי כמדינה ניאו־אירופית, והישגיה הכלכליים טובים יותר משל רוב מדינות אירופה. השילוב הקטלני של תרבות וחינוך יהודיים, לצד היטמעות חלקית בתרבות הנוצרית, עבד גם כאן, ולכן אנטישמיות רעילה ואלימה מרימה ראש.
תהיה זו טעות לבטל זאת על הסף כגילוי קנאה בלבד: המציאות דורשת התייחסות רצינית יותר והבנה כי יש בחינוך היהודי ובתרבות היהודית יסודות שבני התרבות הנוצרית האירופית פשוט אינם מסוגלים לעכל, כמו העדפת פיתוחו של שיח רוחני על שמירת קוד חברתי, נימוסים והליכות שמתחזקים היררכיה פיאודלית. היסודות הללו, שנוגדים את תפיסת עולמם, משתקפים בדמותה של ישראל, וזו הסיבה האמיתית לעוינותם כלפיה. זה הרבה יותר עמוק משאלת עזה – זה בנפשם.
יש סימנים המעידים שימיה הטובים של ישראל כחברה לא רשמית באיחוד האירופי, וכחברה מלאה בארגונים אירופים כמו פיב"א אירופה ותחרות האירוויזיון, כבר מאחוריה. ישראל אינה גזענית כקביעתו של עודה, אך היא בהחלט אירופוצנטרית מדי.
