החגים הלאומיים מחייבים כל יהודי לראייה מפוכחת של מצב החירות הלאומית במדינה היהודית.
השנה הדברים נכונים יותר מתמיד: הצווים הבינלאומיים שמאיים בית הדין בהאג להוציא נגד צמרת ההנהגה המדינית עשויים להפוך את ישראל למדינה מצורעת; חישוקה המדיני של ישראל כך שלא תוכל לשלוט בעזה; כפיית ההנהגה להיכנע לחמאס, תוך הפקרת החטופים להינמק במנהרות ולבגוד בצוואת הנופלים; הלחץ על ישראל לסיים את המלחמה בהשפלה לאומית; כפיית התגובה הצבאית המינורית לאיראן – כל אלה ועוד מעידים כי ישראל משועבדת למשטר זר, שמכפיף אותה ל"מוסר אוניברסלי נאור" לכאורה. מוסר זה כופר בקיומה של אמת אובייקטיבית ובמסורות ואמונות לאומיות של עמים ומדינות, ומעדיף אליהן שלום אוניברסלי מדומה.
התרבות המערבית ניצבת כיום על פרשת דרכים היסטורית, ומתמודדת עם איום של מעבר מהסדר העולמי הלאומי לסדר חדש. תפיסת הנאורות, המקדשת חוקה עולמית אחידה לאנושות ושלום אוניברסלי תחת ממשל אחד, אינה אלא אמונה אלילית בת זמננו. היא מטופחת ונאכפת בידי אימפריות מערביות – האיחוד האירופי וארה"ב – הנשלטות בידי השמאל הפרוגרסיבי, ומקודמת באמצעות מוסדות בינלאומיים כמו האו"ם ובית הדין הבינלאומי בהאג. המוסדות הללו שמו לעצמם למטרה לבטל את הגבולות הגיאו־פוליטיים והגבולות התרבותיים בין מדינות הלאום, ולהכפיף את ממשלות העמים לחוקים ולאינטרסים של הממשל האוניברסלי.
רבים אינם מכירים את הנסיבות שהולידו את האמונה האלילית העומדת בבסיס הסדר העולמי החדש: ד"ר יורם חזוני הפריך בספרואת את ההנחה הרווחת במערב שחזון הלאומיות הגרמנית הוליד את הנאציזם. הוא הראה שאדולף היטלר תיעב את הלאומיות האנגלית והצרפתית, וחתר להחיות מחדש את האימפריה הרומית הקדושה – כלומר, הרייך הראשון – באמצעות הקמת הרייך השלישי על חורבות הסדר הישן של מדינות הלאום.
התיקון האירופי הראוי לפשעי הנאצים אחרי מלחמת העולם השנייה היה ביטול פרדיגמת האימפריה, שפגעה בזכויות הלאומיות של עמים. במקומה הוגשמה "האמנה האטלנטית", שתמכה בעיקרון העצמאות הלאומית של העמים אחרי המלחמה. זו המסקנה המוסרית האולטימטיבית המתבקשת מהשמדת 6 מיליון יהודים על רקע מוצאם הדתי־לאומי. אלא שקונרד אדנאואר, קנצלר גרמניה אחרי המלחמה, ביקש אומנם לתקן את פשעי עמו, אך גם הגיע למסקנה מוסרית הפוכה. הוא סבר שאירופה צריכה להשתחרר מתפיסת מדינות הלאום, וקרא להקמת איחוד אירופי, שחוקתו אחת לכל בני האדם החוסים תחתיו.
אדנאואר החליף את האימפריאליזם של היטלר בנוסחה אימפריאלית חדשה. מתוך רצון לכפר על פשעיה ובשם סדר עולמי חדש, שבמרכזו "הגנה על זכויות האדם", אירופה פוגעת בזכויות הלאומיות של עמים ובעצמאותם. הסכנה בסדר זה היא השתלבותו של האסלאם הקיצוני במפלגות השמאל השולטות באירופה ובארה"ב, בשם ברית המיעוטים הנרקמת ביניהם.
זוהי סכנה כפולה: השתלבות האסלאם נועדה להשתלט בבוא היום על האימפריות, וברית המיעוטים מולידה במקביל את המוטציה המוסרית הכופרת בקיומה של אמת אובייקטיבית, בהבחנה בין הרשע החמאסי ובין הצדק הישראלי וההיסטוריה התנ"כית. הברית הזאת גם מולידה את מגפת האנטישמיות העולמית.
במציאות כזאת, המאיימת על עתידה של תרבות המערב, ייעודו של העם היהודי בעולם ברור מאי פעם: ההנהגה המדינית מחויבת ל"לך־לך" מקראי נועז מהחברות באו"ם.
עלינו לפרוש מן האו"ם, לכפור בלגיטימיות של בית הדין בהאג, ולהוביל את הקמתו של מוסד בינלאומי חדש שיורכב מציר מדינות לאום מובהקות, כמו הונגריה, בריטניה, איטליה, צ'כיה, פולין ועוד. מדינות אלה המקדשות את העצמאות הלאומית, ואינן רואות סתירה בין לאומיותן ועצמאותן ובין ברית האינטרסים שנכרתה ביניהן.
