כאילו לא מתנהלת מלחמה בדרום זה חצי שנה, וכאילו גורלם של 133 חטופים ישראלים ברצועת עזה אינו מונח על הכף, חזרה השבוע הרפורמה המשפטית לכותרות. זה לא קרה ביוזמת שר המשפטים יריב לוין או ביוזמתו של יושב ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, ח"כ שמחה רוטמן, ואף לא בזכות איש משרי הממשלה או חברי הקואליציה. מי שהחזיר את הרפורמה לשיח היה דווקא המשנה ליועצת המשפטית לממשלה, עו"ד גיל לימון.
במכתב ששיגר בשם היועצת, גלי בהרב־מיארה, למזכיר הממשלה עו"ד יוסי פוקס, טען לימון כי התנהלות הממשלה בעניין גיוס בני הישיבות – "יש בה משום המשך של הניסיון, שהוא חלק ממה שכונה 'הרפורמה המשפטית', להחליש את מעמד הייעוץ המשפטי לממשלה, לעקוף אותו ולפגוע באפשרותו לשמור על אינטרס הציבור ושלטון החוק".
הרקע למכתב הוא מחלוקת שהתגלעה בין שרי הממשלה, ובראשם ראש הממשלה בנימין נתניהו, ובין היועצת המשפטית לממשלה ואנשיה. בלב המחלוקת עמדה השאלה מה דינם של תלמידי הישיבות לאחר שפקע חוק הגיוס, כל עוד לא נשלח לכל אחד ואחד מהם צו גיוס אישי. לדעתה של בהרב־מיארה, המבוססת על צו ביניים של בג"ץ שניתן לפני כעשור, כל התלמידים שדחיית שירותם הסתיימה וטרם גויסו לצה"ל הם למעשה משתמטים, אף שצה"ל לא קרא להם לשירות וספק אם יקרא להם – בין השאר מפני שאיננו ערוך לגיוסם גם אילו היה רוצה בכך.
המשמעות של מעמד ההשתמטות הזה היא שיש לשלול מהישיבות כל תקצוב בגין בני הישיבות הללו, ואף לא להעביר אליהן את התקציבים שיועדו לבני ישיבות אחרים שמותר למדינה לתקצב. בנוסף, לשיטת היועצת, על הרשויות להתחיל מיד לגייס בפועל את תלמידי הישיבות, גם בשעה שמתנהלים מגעים קדחתניים לגיבושו של חוק גיוס חדש שיהפוך את המאמצים הללו לבלתי רלוונטיים.
מנגד, לדעתם של ראש הממשלה והשרים, שעוגנה לפני כשבועיים בהחלטת הממשלה, תלמידי הישיבות שלא גויסו אינם משתמטים, ולכן אין סיבה לא לתקצב אותם. גם אם בכל זאת ייאסר לתקצב אותם, לפי הממשלה, אין מניעה לחלק מחדש את תקציב התמיכות המגיע לישיבות כך שתגדל התמיכה לכל תלמיד שכן מותר לממן. הממשלה אף הבהירה כי אין כל דחיפות בנקיטת הליכים לגיוס תלמידי הישיבות כעת, בשעה שמתנהלים מאמצים לקדם חוק גיוס חדש שיסדיר את הנושא.
היועמ"שית, שהכירה בכך שהפער בין עמדתה לעמדת הממשלה וראשיה בלתי ניתן לגישור, הודיעה בשבוע שעבר לפוקס שהיא מאשרת לממשלה לקבל ייצוג נפרד בידי עורך דין פרטי בבג"ץ. עם זאת, היא הדגישה כי הייצוג הנפרד הוא לשרי הממשלה בלבד, ואילו את משרדי הממשלה ימשיך לייצג מערך הייעוץ המשפטי – והוא בלבד. כך נוצר מצב משונה שבו לשרים יש עמדה משפטית אחת, ואילו המשרדים הכפופים להם על פי חוק אמורים לפעול בהתאם לעמדה משפטית שונה בתכלית.
כדי לפתור את הסבך קיבלה הממשלה ביום שלישי השבוע החלטה שכותרתה "הייצוג הנפרד בבג"ץ חוק הגיוס – מדיניות ממשלתית אחת". לפי ההחלטה אמורים משרדי הממשלה לפעול בהתאם למדיניות שנקבעה בהחלטת הממשלה ולפי העמדה המשפטית שתוצג מטעם הממשלה בבג"ץ, כל עוד לא פסקו שופטי בג"ץ אחרת.
לכאורה, זהו צעד מתבקש: למי כפופים משרדי הממשלה אם לא לממשלה? אך מתברר שבמדינת ישראל בשנת 2024, ההצהרה הפשוטה שמשרדי הממשלה כפופים לממשלה, ולא ליועצת המשפטית לממשלה, היא לא פחות מאשר – כמאמר לשכת היועצת – "המשך של הניסיון, שהוא חלק ממה שכונה 'הרפורמה המשפטית', להחליש את מעמד הייעוץ המשפטי לממשלה, לעקוף אותו ולפגוע באפשרותו לשמור על אינטרס הציבור ושלטון החוק".
אכן, העמדה המשפטית שמבקשת הממשלה להציג בפני בג"ץ אינה כלילת היושרה. גם אם תלמידי הישיבות אינם משתמטים במובן הפלילי – כלומר, עריקים משירות – המדינה חייבת לפעול לגיוסם. בשעה שאין מתווה גיוס תקף, המשך תקצוב הישיבות, בכביש הראשי או בדרך עוקפת, חותר תחת החובה החוקית שמוטלת על צה"ל לגייס את מי שחייבים בגיוס ולא ניתן להם פטור חוקי.
אבל על אף הפגמים הללו, אי אפשר לומר שזו עמדה נטולת היגיון משפטי. מי שצריכים להכריע בנושא הם שופטי בג"ץ, והכרעתם תחייב לא רק את משרדי הממשלה, אלא גם את השרים. משמעות עמדתה של היועצת היא שמשרדי הממשלה אינם כפופים לממשלה אלא לה. היועצת המשפטית הופכת מגורם מייעץ לגורם מחליט ומתווה מדיניות.
כשכך הם פני הדברים, לא פלא שהמשנה ליועצת לא נמנע מלהגניב למכתבו אמירות בעלות גוון פוליטי מובהק בעניין הרפורמה המשפטית, נוחה עדן.
