"אחרי פסח" הגיע, ואיתו רשימת התייקרויות ארוכה שצפויה לפגוע לכולנו בכיס בחודשים הקרובים. מחיר הדלק (אוקטן 95) עלה השבוע ב־18 אגורות, ויעמוד על 7.9 שקלים לליטר. מחירי הנפט והדלק מושפעים מהמתיחות מול איראן ומהפיחות בשער השקל בחודש האחרון. למחיר הדלק השפעה רוחבית על מחירי הייצור בכלל המשק, מעבר להשפעה הישירה על הוצאות הנסיעה ברכב פרטי.
מלבד זאת, יצרניות ויבואניות רבות הודיעו על עליות מחירים, כולל חברת דיפלומט, שתעלה את מוצריה ב־3 עד 10 אחוזים. המוצרים המתייקרים כוללים מיונז היינץ, שוקולד מילקה, פרינגלס, נוזל הכלים פיירי ועוד. גם נסטלה הודיעה שתייקר את מוצרי הגלידה שלה בכ־7.5 אחוזים החל ב־1 במאי. גם יחיעם מחירים, אחרי שזוגלובק העלתה את מחיריה בחודש מרץ.
חלק מההתייקרויות הללו מגיעות אחרי דין ודברים עם משרד הכלכלה ושר הכלכלה ניר ברקת. לפני כמה חודשים הודיעו חברות רבות על כוונותיהן להעלות מחירים ועוררו סערה ציבורית. אז הכריז ברקת על "רשימה שחורה" של חברות שהעלו מחירים בזמן מלחמה, מתוך כוונה לבייש אותן כדי שיבטלו את עליות המחירים.
חלק מהחברות ביטלו בעקבות כך את עליות המחירים – אך רק באופן זמני. בישראל, כך נראה, התייקרויות הן גזרת גורל: את עליות המחירים אפשר לכל היותר לדחות, אך לא לבטל. הוזלה לא באה בחשבון כלל.
שר הכלכלה ברקת מסר בתגובה להודעות ההתייקרות כי ״העלאת המחירים של המונופולים בשעת מלחמה מעידה על חזירות שאינה יודעת גבול. אני קורא לציבור להחרים חברות שמעלות מחירים. אל תתנו יד למי שעושק את עם ישראל בשעת מלחמה ללא הצדקה". ברקת הוסיף שיפעל להאצת רפורמת "מה שטוב לאירופה טוב לישראל", שתפתח את השוק הישראלי לתחרות ותוביל להורדת מחירים.
בד בבד, וכשחג השבועות מעבר לפינה, גם מחיריהם של מוצרי חלב בסיסיים רבים התייקרו השבוע בשיעור ממוצע של כ־4.5 אחוזים. המחירים נקבעים לפי נוסחאות שמביאות בחשבון את השינויים בעלויות הייצור שלהם, ועל פי החלטת הממשלה העדכון נעשה באופן אוטומטי וללא צורך בחתימת השרים.
העלייה כוללת התייקרות שמדינת ישראל כבר בחרה קודם לכן לדחות. בעבר, כששרי האוצר והחקלאות היו אמורים לחתום על התייקרות מוצרי החלב המפוקחים, הם סירבו לעשות זאת – כי איש אינו אוהב לחתום על עליית מחירים במשמרת שלו. לכן הוחלט ב־2022 על מנגנון אוטומטי לעדכון מחירים, שלא ידרוש חתימה של שר. אלא שבפועל הוסיפו השרים להתנגד לעליית המחירים.
במאי 2023 אמורה הייתה להתרחש התייקרות של 16 אחוזים במחיריהם של מוצרי החלב המפוקחים, אבל שר האוצר בצלאל סמוטריץ' סירב להעלאה תלולה כל כך, וחתם עם המחלבות על הסכם למיתון ההתייקרות אז ל־9 אחוזים, ולפריסת שאר התוספת על פני שלוש שנים. גם העלייה ההיא הייתה דחייה של ההתייקרות, בהוראת שר האוצר שקדם לסמוטריץ', אביגדור ליברמן, שדחה בשנה העלאת מחירים בשיעור של 6.5 אחוזים.
בינתיים המחלבות הגדולות רוכבות על עליית המחירים האוטומטית ומייקרות את מחירי מוצרי החלב הלא מפוקחים. שטראוס הודיעה על העלאת המחיר של גבינת סקי, שמנת להקצפה וחלב יטבתה, בשל עליית מחירו של החלב הגולמי. תנובה הגדילה לעשות והודיעה על התייקרות מוצריה בשיעור של 7 עד 16 אחוזים, לא רק בקטגוריית החלב – למשל במוצרי סנפרוסט.
באשר לענף החלב, אין למדינה את מי להאשים מלבד את עצמה. יותר מדי שנים מדינת ישראל מתעלמת מהמלצות הגורמים המקצועיים במשרד האוצר ומארגון ה־OECD, וממשיכה לנהל את משק החלב באופן ריכוזי. כל שלבי הייצור מתוכננים על ידי המדינה, מכמויות החלב המיוצרות בכל רפת ועד המחיר שהחלב נמכר בו ברשתות השיווק ובמרכולים. המדינה קובעת את מחיר החלב הגולמי שהמחלבות קונות מהרפתות ("מחיר המטרה"), וכשזה עולה – כל מחירי מוצרי החלב מתייקרים בהתאם.
אלא שמחיר המטרה עצמו נקבע בנוסחה סבוכה ומורכבת, שאינה תלויה לחלוטין במדינה או במדדים אובייקטיביים. הוא מחושב על בסיס עלות הייצור שלו, שנקבעת על פי דיווחי הרפתנים. את החישוב עורכת מועצת החלב, גוף בלתי ממשלתי שנשלט בידי החקלאים עצמם. מועצת החלב עורכת סקר פעם בשנתיים ודוגמת את עלויות הייצור של הרפתות, ולפי נתונים אלה ואחרים נקבעת עלות החלב.
כדי להבין את העיוות במצב הזה, כדאי להסתכל על החלק הארי של עלויות הייצור של הרפתות: הוצאות המזון לפרות, שהן יותר ממחצית מסך הוצאות הרפת בישראל. הרפתות בישראל משלמות על המזון לפרות את המחירים הגבוהים בעולם, אבל כל עוד העלות הזאת מגולמת במחיר שהם מקבלים – אין אינטרס לפעול כדי להוריד אותה. הרפתנים מדווחים על העלות, מועצת החלב מעלה את מחיר המטרה בהתאמה, וכך מתייקרים מוצרי החלב.
עוד לפני ההתייקרויות האחרונות, מחירו של ליטר חלב בישראל היה גבוה ב־77 אחוזים מהמחיר הממוצע במדינות האיחוד האירופי. גם מחירו של החלב הגולמי גבוה בהשוואה לעולם, ועומד על 24 אחוזים יותר מהמחיר הממוצע במדינות האיחוד.
