בשבוע שעבר ראינו בטלוויזיה במסגרת אחד הדיווחים מאוניברסיטת קולומביה, אז שטח כבוש של ארגונים אנטישמיים, נערה יהודייה שלצווארה כרוכה כאפייה פלשתינית, יוצאת אל המיקרופונים ומבקשת מהתקשורת "סיוע הומניטרי" עבור הפורעים. מחזה סהרורי? לאו דווקא.
כאשר למדתי לדוקטורט באוניברסיטת מישיגן בארה"ב בראשית שנות האלפיים, הוזמתי למנהטן כדי להקרין כמה מסרטיי. זה קרה בחנוכה. המסע הזה לניו יורק היווה עבור אשתי ועבורי שוק תרבותי. אמנם גם במקום מושבנו, העיר הקטנה אן ארבור, הייתה קהילה יהודית משכילה ועשירה, אבל העיר עצמה – כמו גם דטרויט, המטרופולין הסמוך לה – היו מרחבים אמריקניים לחלוטין, וחגים יהודים שבישראל סוחפים איתם את המרחב הציבורי כולו, לא הורגשו בהן כלל. והנה בהגיענו למנהטן הרגשנו מייד בבית. סיור קצר בעיר לימד שהעיר ניו יורק חוגגת חנוכה באינטנסיביות לא פחותה מזו של תל אביב. על עמודי התאורה בשדרות המרכזיות באפר ווסט סייד היו תלויות חנוכיות מוארות; חלונות הראווה של החנויות ובתי הקפה היו מקושטים בסביבונים; סופגניות ולביבות התווספו לתפריט הקבוע בבתי הקפה ובמאפיות בכל מקום. בקצה הצפוני של ברודוויי בואך הארלם, מוארת בנגוהות החנוכיות העירוניות, שכנה לה אוניברסיטת קולומביה – גם היא מרחב ביתי עבורנו, שכן הייתה לנו חברה שעשתה שם דוקטורט בספרות עברית בהנחיית פרופסור דן מירון.
אמנם שנים רבות עברו ואחוזים רבים של אנטישמיות התווספו לטבלאות הסקרים מאז, אבל נראה שמשהו מזה נשאר, כי האינטימיות היהודית הזאת של המרחב יכולה להסביר מקצת מהתופעה של ג׳והנה קינג-סלוצקי, אותה יהודייה פעילה פרו-פלסטינית, דוקטורנטית לספרות אנגלית וספרות השוואתית בקולומביה, שיצאה בבקשה האבסורדית האמורה אל התקשורת. כשאתה מרגיש בנוח אתה מרשה לעצמך לעשות דברים שנויים במחלוקת. אבל יש לזכור שקינג-סלוצ'קי היא רק חוליה במצעד איוולת יהודי בן אלפי השנים.
"איזהו חכם? הרואה את הנולד", הורתה הגמרא. היהודים תמיד כשלו בראיית הנולד, שכן הם מסרבים ללמוד מההיסטוריה. קינג-סלוצקי נטולת התודעה ההיסטורית, שהתנדבה לשרת את שונאי ישראל, חושבת כנראה, כפי שחשבו רבבות יהודים אומללים לפניה, שאם היא תאמץ את הדת/האידיאולוגיה/העמדה הפוליטית הנכונה, היא תיטמע לבלי הכר בחברה שמסביבה. קצרה דעתה מלהבין שבדיוק אותה גמישות מנטלית-רגשית, שמאפשרת בימים כתיקונם יצירתיות אין קץ, וכאן התגלגלה למהלך של יציאתה נגד עמה, ואותה נטייה ספק-משוחררת-ספק-אנוכית להעמיד את האני האינדביודאלי שלה במרכז, כמו גם ההעזה, שבמקרה זה התגלגלה בחוצפה לצאת אל הצלמים ולבקש "סיוע הומניטרי" לפורעים אלימים וא-הומניים בעליל – הן-הן התכונות שיזהו אותה לנצח כיהודייה בעיניי סביבתה. במקרה שלה אלו הג'יהאדיסטים המוסלמים שאותם היא משרתת, ולאחר שיחסלו את היהודים שמזוהים פוליטית כיהודים, הם יתפנו לטפל בה.
העלמה קינג-סלוצקי לא לבד. העיוורון היהודי הזה שגובל בכסילות, כי מקורו בחוסר מודעות עצמית – או גרוע מכך, בהכחשה של טבעך האמיתי – נמשך מאות שנים. זהו אותו עיוורון שהוביל את המתנצרים בספרד, שחשבו שהסביבה האנטישמית תקבל אותם אם הם יתיזו על עצמם זרזיף של מים קדושים, ובתמורה קיבלו את האינקוויזיציה שעשתה בהם שמות; זה אותו קוצר ראייה שהוביל את היהודים הקומוניסטים בברה"מ לשעבר, שחשבו שחברה נטולת דת היא אידיאלית להיטמעות, אך לפחות הבכירים שבהם קיבלו במקום היטמעות גולאגים, משפטי ראווה, הוצאות להורג, ובמקרה של טרוצקי: רצח ברוטאלי במהלומת גרזן על הקודקוד.
כזה או דומה, יהיה כנראה גם סופם של אותם יהודים אמריקנים היפר-ליברלים שמצטרפים לשמאל הפרוגרסיבי-סהרורי בארה"ב, וחושבים שהם יכולים להחביא את יהדותם בין שונאי יהודים. וזאת מבלי להיות מודעים לכך שאם הם יצליחו, חלילה, לשנות את המציאות הפוליטית האמריקנית כרצונם, בסופו של דבר ישלפו אותם אחד אחד, ויעשו להם בדיוק מה שעושים לכל היהודים האחרים.
יהודים יקרים באשר אתם – אינכם עלה נידף ברוח עוד. יש לכם מדינה להזדהות איתה. היא חוגגת בקרוב את יום עצמאותה השבעים ושישה. אנא הפסיקו את מצעד האיוולת. בבקשה.
