משה כחלון אומר שהוא מאמין לכולם. הוא שומע את יעקב ליצמן מודיע שיפרוש מהקואליציה אם חוק הגיוס לא ישונה, ומאמין לו; הוא מאזין לאביגדור ליברמן מודיע שחוק הגיוס לא ישונה, ומאמין לו; ובעיקר, הוא שומע את בנימין נתניהו מודיע שללא הסכמות נלך לבחירות, ומאמין לכל מילה.
ולכן המסקנה של משה כחלון היא שהבחירות כבר כאן. ניחוחן עולה מהרמות הכוסית של ראשי המפלגות הגדולות, מהתכתשויות הרדיו, מההצהרות בוועידות ובכנסים. בעוד ארבעה שבועות וחצי, שבועיים נטו בלי חגים, ייפתח כנס החורף של הכנסת. שר האוצר משוכנע שהוא ייפתח וייסגר מיד. ישראל תבחר את הכנסת ה־21 בפברואר הקרוב, לכל המאוחר במארס.
יש מי שסבורים, עדיין, אחרת. ביהדות התורה נמשכת ההתרוצצות בניסיון נואש למצוא פתרון. בעיצומו של חודש אלול נערף ראשו של מזכיר ה"מועצת" הקודם, זה שבישל את הדייסה הנוכחית וגרם לגדויילים לעלות על העץ הכי גבוה בסביבה ועוד בחוק כה נוח. הוא הוחלף במזכיר חדש, תאב פתרון. מהעבר השני, שר הביטחון הביע נכונות לשינויים מסוימים, "סמליים" כהגדרתו. זה פתח כקוף מחט אבל בפוליטיקה אפשר להשחיל דרכו פילים.
רשמו ביומנכם: במוצאי שמחת תורה, בזמן ההקפות השניות, אחד באוקטובר למניינם, תתכנס מועצת גדולי התורה להכרעה הסופית. על חוק הגיוס, ובעקיפין – גם על תאריך הבחירות.
