שמונה מילים עם פוטנציאל דרמטי בקעו השבוע מפיה של חברת הכנסת אורלי לוי־אבקסיס. "כשיגיע הרגע, אני חושבת שזה יהיה בלתי אפשרי". ב"זה" הכוונה להגשת כתב אישום נגד ראש הממשלה, מהלך שיקרה, בהנחה שיקרה, אי שם בין 2020 ל־2021.
זה חידוד קטן אך משמעותי של דברים שלוי אמרה כבר בקיץ, בריאיון לדנה ויס: "תראי, ישנו העניין החוקי, והחוקי אומר שגם בכתב אישום אפשר להמשיך לכהן. אבל ישנו גם העניין הציבורי והעניין הפרקטי. ראש ממשלה שמנהל מערכה משפטית על חפותו, איך הוא יעשה את זה?". השבוע היא כבר כמעט ענתה על השאלה: הוא לא יעשה את זה. לא איתה, לפחות.
נכון, מילים של פוליטיקאים הן דבר הפיך, אבל במקרה הזה ההצהרה תשפיע על הבחירות ועל הרכבת הממשלה אחריהן. גוש השמאל־מרכז, גוש הרק־לא־ביבי, עומד בחודשים האחרונים בסקרים על מספר עגום למדי של חמישים מנדטים ביום הבהיר ביותר, לרוב פחות. אורלי לוי שאבה את רוב כוחה בסקרים ממצביעי יש עתיד והמחנה הציוני. היא הקפידה לא לפסול את נתניהו, ולכן צורפה אחר כבוד כשותפה פוטנציאלית בחישובי הקואליציה.
אבל מכיוון שמטרת העל של נתניהו היא לשרוד כראש ממשלה גם בהנחה הסבירה מאוד של כתב אישום, ומכיוון שהוא אינו מעונין במשענות קנה רצוץ, המשמעות היא שההובלה הברורה של הימין הרבה פחות ברורה מכפי שהיא נראית. קואליציית נתניהו הבאה תמנה במקרה כזה, גם לפי הסקרים המחמיאים, רק 64, אולי 65 חברי כנסת. קמפיין גרוע, התבטאות לא מוצלחת, והגוש בסכנה. אולי לא לצורך הרכבת הממשלה אבל לעת קבלת ההכרעה.
לוי השמיעה את ההצהרה השבוע בגלל מה שמשתקף בכל מחקר עומק: התמיכה שלה מגיעה ברובה המכריע ממצביעי המרכז והשמאל. שניים מכל שלושה לפי מחקר אחד, ארבעה מכל חמישה לפי אחר. הם לא התלהבו מההימנעות של לוי בהצבעה על חוק הלאום, ויותר מכך – מהאפשרות שהיא תהיה מגש הכסף שעליו תוקם ממשלת נתניהו החמישית.
ואולי המוצא של נתניהו יכול להיות לוח הזמנים. גם אם מאמצים במלואם את לוחות הזמנים שמנו השבוע בכירי הפרקליטות בכנס משפטי, יחלוף זמן רב מאוד בין הבחירות להחלטה על כתב האישום. עו"ד ליאת בן־ארי הבהירה את המובן מאליו, שעדיף לתת המלצה מדויקת ואיטית על פני המלצה שגויה ומהירה, והמשנה ליועמ"ש רז נזרי חזה שההכרעה של היועץ עצמו תינתן עד יוני 2019. אבל גם אם כך יקרה, עד קיום השימוע יכולה לחלוף כמעט שנה. ראש הממשלה איננו פסיכולוגית ילדים, והוא יזדקק ליותר מארבעה חודשים כדי להתכונן כיאות למעמד; ותיק 4000 סבוך בהרבה מתיק המעונות, שגם בו השימוע נערך רק לאחר חודשים ארוכים. לאחר מכן צפוי עוד סבב מתיש של התייעצויות. עורך דין בכיר שהנסיבות הובילו אותו לרצות בנפילת נתניהו העריך השבוע שכתב אישום לא צפוי להיות מוגש לפני תחילת 2021. עד אז כולם ישמחו לתפוס מקום טוב בממשלה, אם יקים אותה נתניהו.
לעומת לוי, יו"ר המחנה הציוני אבי גבאי הלך עוד יותר רחוק והתחייב השבוע במילים הברורות ביותר שלא ישב תחת נתניהו. האם זה חכם פוליטית? נפילתה של שלי יחימוביץ' בבחירות 2013 החלה כשפרסמה הצהרה דומה. באותו יום העבודה החלה לרדת בסקרים, ויש עתיד – לעלות. רוב המצביעים, גם בשמאל, מעוניינים בשותפות בשלטון. מלבד בנסיבות קיצוניות, הם לא רוצים להסתפק במפגני מחאה. כשאנשים מריחים שלטון הם באים לקלפי בשיעור גבוה יותר. האם יאיר לפיד ישחרר לאורך הדרך התבטאות דומה? לפי שעה הוא מקפיד שלא.
גבאי גם הצהיר השבוע שיהיה ראש הממשלה הבא. אם מנכים את הערבים, את אביגדור ליברמן ("האחרון שאפנה אליו"), את משה כחלון, שעושה הכול כדי לחסל אותו, ואת הליכוד, נותרים בקושי עם 60 מנדטים להרכיב מהם את ממשלת המחנה הציוני.
טרור בע"מ
לסיום, צרור עובדות על אירוע העפיפונים שהביא את ישראל בקיץ החולף אל סף מלחמה בעזה:
ראשית, השטח השרוף בדרום עומד על שלושים אלף דונם.
שנית, אם זה נשמע הרבה, שטח שווה לזה עלה הקיץ באש ברמת הגולן בשרפות שפרצו בשטחי אימון באש.
שלישית, רק רבע מהאזורים שנשרפו הם שדות. השאר – שטחים פתוחים. לא נעים בעין, אבל כפי שמעידים החצבים הפורחים – בקרוב יתחלף השחור בירוק.
רביעית, סך הנזק הכלכלי נאמד בכעשרה מיליוני שקלים, שווה ערך לליל יירוטים אחד של כיפת ברזל.
חמישית, אחד העיתונים הגדולים עיטר שלושים ממאה שעריו בקיץ בתמונה של שדות שרופים. תוכנית בוקר מואזנת נפתחה מדי בוקר בספירת הבלונים והעפיפונים. לא טילים, לא מחבלים מתאבדים, לא פצצות: שלושים שערים לעפיפונים.
