מדי שנה כלי התקשורת מתמלאים בהמלצות צפייה של סרטים ישראליים מכל הזמנים ליום העצמאות.
ביקורת קבועה על הקולנוע הישראלי אומרת שמאז "מבצע יונתן" מ-1977, כלומר לפני יותר מ-45 שנה, לא נוצר פה סרט ישראלי פטריוטי, בטח שלא סרט צבא – הקולנוע הישראלי מעדיף להראות את החיילים הישראליים מגוחכים במקרה הטוב, ומתקלקלים מוסרית במקרה הרע, ושהצופה לא יצא כשהוא גאה בחיילי צה"ל חלילה. אבל החל מהשנה הספירה תתחיל מחדש, כי "קרב אוויר" שיצא לאקרנים לאחרונה מתמקד במבצע מוקד, אחד המבצעים הגדולים בתולדות צה"ל – השמדת חיל האוויר המצרי בתחילת מלחמת ששת הימים.
אבל אם מחפשים מקור זמין לא פחות לגאווה, אפשר למצוא אותו דווקא בתחום הדוקומנטרי – יום הקרבות הנורא של שמחת תורה הוליד לצד המחדל כל כך הרבה סיפורי גבורה, שבכל שבוע או שבועיים אפשר להיתקל בעוד סיפור עוצר נשימה. הסרט האחרון שראיתי מהז'אנר הוא "טנק אחד בנובה", ששודר בעובדה לפני כמה שבועות – סרט כואב מאוד, מרגש מאוד, לא בהכרח מתאים לילדים, אבל בסופו של דבר ממלא בגאווה על גבורת הלוחמים הפשוטים, ביום שבו שרשרת הפיקוד הבכירה לא הצליחה לתפקד.
מסע תלאות בגיהנום
על עידו סומך שמעתי כמה ימים אחרי שמחת תורה. הימים היו מלאים בסיפורים מופרכים שעוד לא ידענו איך להתמודד איתם, ולמרות ששמעתי את הסיפור שלו במלואו, איכשהו לא הצלחתי לעכל אותו. במשך כמה חודשים רוב כלי התקשורת רצו לקבל את הסיפור שלו, ובסופו של דבר עובדה הוותיקה זכתה בו.
סומך הוא ילד טוב עפולה. מדבר לאט, קצת נבוך מהמצלמה, לא נראה כמו גיבור הוליוודי ואפילו לא ישראלי. הוא היה נער חובב נהיגה, ומצא את עצמו בצבא בתפקיד אפור שהלם אותו היטב: נהג טנק. בבוקר שמחת תורה עם קבלת הדיווח על חדירה, יצא צוות הטנק שלו אל הגדר לא רחוק מבארי, ונאבק שם מול פלישה בהיקף חסר תקדים. במשך כמה דקות ידם של המגנים הייתה על העליונה, ועשרות מחבלים סיימו שם את דרכם לפני שהספיקו להגיע לקיבוצים, אבל בסופו של דבר אחד מהם הצליח לפגוע בטנק עם טיל RPG. שי לוינסון המט"ק נהרג, ונחשב כיום לחלל צה"ל שחטוף בידי ארגון טרור; אריאל אליהו התותחן נפצע אנוש, אופיר טסטה הטען נפצע קשה. שניהם לא שרדו את היום.
וכאן התחיל מסע גבורה הזוי ובלתי נתפס, שבו סומך וטסטה ניווטו בשטח, בין השאר בעזרת השמש, התגברו על מחבלים שנתקלו בהם, ובסופו של דבר הגיעו למקום שנראה כמו אתר קמפינג של משפחות. איש מהם לא ידע על המסיבה בנובה, וגם אף אחד בחמ"ל הפלוגתי לא עודכן – עוד מחדל קטן בשרשרת הבלתי נגמרת.
בשביל הלכודים בזירה הם נראו כמו הפרשים של רוהן משר הטבעות. "פתאום הגיע טנק", מתארים שני ניצולים מהמסיבה שכבר נלכדו בפינה, והמחבל שהתקרב אליהם פנה להילחם נגד היריב החדש. טסטה הפצוע נהרג, סומך הצליח להרוג עוד כמה מחבלים עד שהטנק הושבת, ברח מהטנק ונע בשטח, נלכד בידי מחבלים, נפצע קשה והצליח להשתחרר ולמצוא מסתור.
כוחו של טנק נטוש
בזמן שנאבק על חייו בחורשה, סומך לא ידע שהטנק הנטוש הפך לאבן שואבת עבור הישראלים שנותרו בשטח. שוטרים, מאבטחים ומבלים מהמסיבה הקימו עמדה מאולתרת מאחורי הטנק, ולפי ההערכות כשישים אנשים ניצלו רק בזכות נוכחותו של הטנק. אם הייתי משגיח בישיבה, אולי הייתי מביא את הסיפור הזה לתלמידים שלי. יש להודות ביושר שרוב המשגיחים כנראה לא היו מתלהבים מסיפור שכולל מסיבת טבע בשמחת תורה שחל להיות בשבת, ועדיין – זה סיפור שממחיש כמה כוח יש למעשים קטנים (טוב, לא יודע אם "קטנים" זו המילה כשמדובר בטנק) שאנו עושים, ואיך ההשפעה שלהם נמשכת גם אחרי שעזבנו את המקום.
אז כאמור, אם אתם מחפשים סרט לצפות בו לקראת יום העצמאות, השנה לא הייתי הולך על סאלח שבתי או על צ'רלי וחצי, וגם לא על גבעת חלפון או אפס ביחסי אנוש, אלא על סרט צבא מסוג אחר, כזה שמבוסס על ראיונות, הקלטות, סרטונים ומעט שחזור עם בינה מלאכותית, וגורם ליותר צמרמורת, דמעות ותערובת רגשות מסרטים שיצרו טובי התסריטאים.
אסיים עם עוד שתי הערות: האחת על המ"פ של סומך והטנק שלו, רס"ן דב לנג. מספר בכאב על הכישלון בהגנה על הגזרה. בין השאר הוא משחזר החלטה שקיבל – לשלוח כוח שיחלץ צוות טנק שנפגע, במקום להפנות אותו לקיבוץ הסמוך שבו התחולל טבח. הוא מדגיש שלא ידע שיש מחבלים בקיבוץ, ובכל זאת נושא אשמה כבדה על כך שהקדים את חילוץ החיילים שלו לחיי אזרחים, ואומר שזו החלטה שתלך איתו כל החיים. סליחה על הציניות, אבל הרס"ן הזה, שהוביל את הלחימה והתפקוד של הכוחות שלו מנע אסון גדול בהרבה, הוא אחד מבעלי התפקידים הבכירים ביותר ששמעתי מדברים בכאב ואשמה כזאת על מאורעות שמחת תורה.
והערה אחרונה – אני יודע שמדובר על טלוויזיה מסחרית, ובכל זאת, לקטוע את הסרט לטובת הפסקת פרסומות ברגע מותח במיוחד, כשהגיבור מתאר איך מחבלים טיפסו על הטנק, זה מסחור קצת מוגזם. גם המפיקים הקרים ביותר בערוץ 12 צריכים להבדיל בין תוכנית ריאליטי לבין סיפור גבורה בסדר גודל תש"חי.
