"קיים קשר ישיר בין עומק השורשים לגובה הצמרת". השורשים הם הנופלים שלנו, הנופל שלי, רס"ן אריאל בן־משה ז"ל.
אריאל, הבן שלי, הגיבור שלי, היה מקפיד בכל טיול שעשה בארץ יחד עם יובל, אשתו, לפקוד כמה שיותר אנדרטאות בדרך. אריאל, שלפני כל תפקיד שעשה דרש מעצמו להכיר את כל הנופלים ביחידה, את כל קודמיו בתפקיד לדורותיהם.
אריאל הבין אז את מה שאנחנו מחויבים להבין היום. שישנו קשר ישיר בין גובה הצמרות לעומק השורשים, ושמבלי להכיר ולכבד את השורשים, אין לנו את הזכות להגיע לצמרות.
אנו נמצאים כעת בגלגול חוזר של שבר דמוי שואה, מגרמניה 1943 ועד בארי ושכנותיה 2023. צו השעה מחייב אותנו למנהיגות אחרת, מנהיגות של תקומה מתוך השבר הגדול שלנו כעם, כמדינה.
אנו זקוקים למנהיגות מסוגה של דבורה הנביאה, אשר האמינה ועשתה למען קיומנו אז. מנהיגות אמיצה כמו של מרדכי אנילביץ ולוחמיו במרד גטו ורשה, שנלחמו מלחמה חסרת סיכוי מול הצבא הנאצי, רק על מנת לעמוד זקופים מול משמידיהם ולבחור בעצמם כיצד ימותו, לא כצאן לטבח.
עצם היותנו יהודים יוצר סיבה לשנאה ולאנטישמיות. מהאשמתנו ההיסטורית בצליבת ישו, דרך פוגרומים בלתי נגמרים, ועד לרצח ואונס בנותינו ובנינו במסיבת הנובה, ככלי מלחמה לגיטימי נגדנו.
מכאן ההבנה ששלום זו רק מילה בשיר. חגיגת האנטישמיות הייתה ותהיה תמיד. זהו שורש הגינויים לצה"ל וההפגנות האנטישמיות ברחבי העולם "הנאור", שכל מטרתן היא הפצת שנאת ישראל, שקרים ואלימות.
תעלה המשואה בזכות ולזכר הנופלים, הנרצחים, הגיבורים שלנו, שאת האש שלהם אל לנו לכבות. אותה האש המייצגת את את נצח ישראל לא ישקר, שנכון אז ונכון יותר מתמיד היום
האנטישמיות לא מתה, השנאה לא השתנתה. הילדה במעיל האדום מהסרט "רשימת שינדלר" גדלה להיות האישה בשמלה השחורה, האישה שחוללה ונרצחה ביישובי עוטף ישראל.
במהלך מסע הסברה שעשיתי ברחבי ארצות הברית הזכרתי לעולם המערבי שמדינת ישראל משמשת שמיכת הגנה וסכר החוסם את הטרור האסלאמי הקיצוני מהגעה אליהם, לבתים שלהם, לילדים שלהם. באותה נשימה הזכרתי גם ליהודי התפוצות שישראל היא המרחב המוגן שלהם בכל עת, והיא ורק היא תשמש להם כחוף מבטחים בבוא העת.
ועדיין, לא ניתֵן לאיש, פשוט לא, לקחת מאיתנו את הנשק הסודי שלנו: גאווה יהודית ורוח ישראלית אשר נושפת בעורפי חיילינו. אותה רוח אשר מפעילה את העם המופלא הזה.
סרן שביט בן־משה, משיא המשואה בשם חיילי ולוחמי צה"ל 2024, מדליק את האש שלנו יותר מתמיד, את אש הזיכרון והגבורה, הלהבה המייצגת את הזכות לקיומנו.
תעלה המשואה בזכות ולזכר הנופלים, הנרצחים, הגיבורים שלנו, שאת האש שלהם אל לנו לכבות. אותה האש המייצגת את חובתנו לפדיון השבויים והנעדרים, את נצח ישראל לא ישקר, שנכון אז ונכון יותר מתמיד היום.
הייתה לי הזכות ללדת אותך גיבור ישראל, רב־סרן אריאל בן־משה, מפקד הכוח בקיבוץ רעים מטעם סיירת מטכ"ל וצבא ההגנה לישראל. אני גאה בך כל־כך על העשייה שלך ועל מסירות הנפש הבלתי מתפשרת שלך במלחמה הצודקת ביותר במלחמות ישראל, מלחמת קוממיות.
בנימה זו, חובתנו בעת הזו למלא את השורות. מילוי השורות מחייב אותנו, בכפוף להסכם יששכר וזבולון, אותו הסכם שנוצר על מנת להבטיח שתלמידי חכמים ימשיכו ללמוד תורה, שכן אחרי הכול אנחנו חיים במדינת הלאום של העם היהודי. אך מילוי השורות אינו מחייב בשירות בצבא, שורות ההגנה של המדינה שלנו הן גם בחקלאות, בבתי החולים, בזק"א ובכל דרך המאפשרת את המשך קיומה ונסיקתה של המדינה המדהימה שלנו. אנו ורק אנו משמשים כחוסן האמיתי.
ולתפארת מדינת ישראל.
