היעד של צה"ל: מבצע מוגבל ברפיח, בלי ליצור קרע עם ארה"ב

המכנה המשותף לכל האירועים שהתרחשו בגזרות המלחמה השבוע הוא שישראל אינה מצליחה להחזיר לעצמה את ההרתעה, שנפגעה קשות במתקפת חמאס ב־7 באוקטובר.

נתחיל בדרום. גם אם לא נעים להודות, מסע הדילוגים באזורנו של ראש ה־CIA, ויליאם ברנס, נובע בראש ובראשונה מכך שאיננו מצליחים להכתיב לחמאס את התנאים לסיום המלחמה ולהחזרת החטופים. בדיווחים על הפערים במשא ומתן צריך בינתיים להטיל ספק: רוב מה שמפרסמים הצדדים על הדיונים הוא לוחמה פסיכולוגית. סביר להניח שברנס לא היה מבלה באזורנו ימים ולילות אם לא הייתה היתכנות להפסקת אש שתכלול החזרה של חלק מהחטופים לפחות. לצד זאת, חשוב להדגיש שקשה להגיע להחזרת החטופים ללא הפסקת המלחמה, בהתאם לעמדת ישראל.

בינתיים עדיף להתייחס למה שקורה בשטח. הפעולה המוגבלת של צה"ל במזרח רפיח החלה בהפצצה של חיל האוויר על מאה מטרות, לצד הרעשה ארטילרית. בשלב זה היא מתמקדת רק בפאתי העיר המזרחיים. את הפעולה מוביל צוות קרב מחטיבת השריון 401, תחת אוגדה 162. לקראת סוף השבוע חידש צה"ל את הפעילות הקרקעית גם בשכונת זיתון, שנכבשה בחודשי המלחמה הראשונים.

על הישגי הפעולה ברפיח מעיבה העובדה שהדיבורים עליה נמשכו הרבה יותר מדי ושהעיתוי גרוע. אילו כבש צה"ל את רפיח בתחילת המערכה, לפני שהמערב איבד את סבלנותו והרחק מהבחירות בארה"ב, הנשיא ג'ו ביידן לא היה מודיע בקולו על השעיית משלוחי הנשק לישראל. מעל לכול מעיבה העובדה שהפעולה יצאה לדרך רק לאחר מתקפת הרקטות על כרם־שלום, שנהרגו בה ארבעה לוחמי נח"ל וגבעתי מיכאל רוזל, ראובן מרק אסולין, עידו טסטה וטל שביט ז"ל.

בכל מקרה זהו מבצע שהוא במידה רבה "תודעתי". ההישג העיקרי שלו הוא תמונת דגל ישראל בצד הפלסטיני של מעבר רפיח, מול מצרים. ממילא, רוב ההברחות נעשות דרך מנהרות תת־קרקעיות בין החלק המצרי והפלסטיני של רפיח, שחלקן אולי עדיין פעילות. כדי לבלום את הברחות הנשק על ישראל להשתלט על ציר פילדלפי לכל אורכו ולחפור תחתיו לעומק רב, לצורך הקמת קיר פלדה תת־קרקעי. כך עשתה עם הקיר הסלארי, מכשול המקיף את הרצועה מכל עבר למעט 14 הקילומטרים בציר פילדלפי.

למרבה הצער, מבצע כזה לא יקרה בקרוב בגלל ההתנגדות האמריקנית והמצרית. אגב, אם המצרים היו רוצים באמת ובתמים לבלום את הברחות הנשק מתחת לציר פילדלפי, הם היו יכולים לעשות זאת עוד לפני 7 באוקטובר. אבל ככל שהם שונאים את החמאס, האינטרס של קהיר לא נפגע כשהיא רואה את ישראל מוחלשת ומדממת. לכן, ובשל התמריץ הכלכלי העצום של ההברחות, התעשייה הזאת מעולם לא נעצרה.

ישראל צודקת בטענתה שללא חסימת נתיב ההברחות אי אפשר יהיה להגיע לסיום המלחמה. אבל איך עושים את זה בלי להחמיר את הקרע עם ארה"ב ובלי ליצור אסון הומניטרי, כאשר באזור רפיח מצטופפים 1.5 מיליון אנשים, רובם פליטים מצפון הרצועה?

סותמים פרצות

נעבור לחיזבאללה ולאיראן: לחוסר היכולת של ישראל להשיג ניצחון מוחלט על חמאס יש כמובן השלכה ישירה על המשך הלחימה מול טהרן והשלוחה שלה בלבנון. גם במקרה הזה כושר ההרתעה הישראלי לא שוקם. צה"ל אומנם תוקף לא מעט בלבנון, אבל עדיין לא רואים את חזרת תושבי הצפון המפונים לבתיהם אפילו לקראת שנת הלימודים הבאה. כל יישוב נטוש הוא בגדר כישלון שלא היה כמותו בתולדות הציונות. לכן צה"ל נערך למלחמה רבתי שאולי תפרוץ מול חיזבאללה בקיץ. כמובן גם חיזבאללה נערך.

בינתיים, בחילופי האש הקשים השבוע הצליח חיזבאללה לשפר מאוד את הישגיו בשימוש בכטב"מים מתאבדים ובטילים מדויקים נגד טנקים שיש להם טווח של עד עשרה קילומטרים. אלה כלי הנשק הקטלניים ביותר שלו, והוא הפעיל אותם בשיטתיות נגד כוחות צה"ל בצפון, וגם מול עמדות תקשורת ותצפית. השבוע נהרגו כך לוחמי חטיבה 551 במילואים דן קמחג'י ונחמן נתן הרץ ז"ל, וגם לוחם יחידת התצפיות הסדירה חיים סבח ז"ל.

בדיעבד, אחת הטעויות החמורות בשנים שבהן פירקנו את החברה שלנו בחמש מערכות בחירות רצופות הייתה שלא הבאנו בחשבון את מלוא המשמעות של מלחמת רוסיה־אוקראינה על אזורנו. הברית שנוצרה בעקבות המלחמה בין רוסיה לאיראן, המספקת לוולדימיר פוטין כטב"מים קטלניים כמו אלה שפוגעים בנו, ערערה את המצב גם באזורנו. רוסיה העניקה תמורה לטהרן על הסיוע שאיראן העניקה לה, ואת התוצאות אנו חווים כעת.

המתקפה האיראנית לפני כחודש יצרה מצב חדש שיקשה על המשך פעולות החיסול של בכירים איראנים – אף שאין משמעות הדבר שהפעולות שמיוחסות לישראל אכן ייפסקו. בה בעת, התגובה למתקפה שיוחסה לישראל בתקשורת העולמית על מתקן סמוך לאתר גרעין איראני היא שנויה במחלוקת. אם הפרסומים נכונים, ישראל הפגינה יכולת אדירה לפגוע ביעד רגיש בלב איראן; מצד שני, זהו מהלך בעיקר "תודעתי", והוא עלול לחשוף בפני האיראנים את נקודות התורפה בהגנה שלהם. סביר להניח שמומחים איראנים ורוסים כבר מנתחים את התקיפה ובוחנים דרכים כיצד לסתום את הפרצה באמצעות נשק רוסי מתקדם ביותר.

העיכוב שלא מעכב

השבוע הייתי בארה"ב. בסן־פרנסיסקו השתתף ראש מערך הסייבר הלאומי של ישראל, תא"ל במיל' גבי פורטנוי, בפורום של ראשי סייבר מארה"ב וממדינות המערב. בתחום הזה אנחנו עדיין לא בגדר "מצורעים", אבל כל תשומת הלב המערבית נתונה למלחמת רוסיה־אוקראינה גם בתחום הסייבר – או לפחות כך היה עד שפורטנוי ביקש להבהיר לעמיתיו שבניגוד למדינות שתומכות באוקראינה מרחוק, "אנחנו נלחמים על הבית".

לאחר מכן פורטנוי העלה את החשש שבתמורה לנשק ה"פיזי" שאיראן מספקת לרוסיה ייתנו הרוסים לאיראנים כלי תקיפה מתחום הסייבר בקנה מידה מעצמתי. זה עוד לא קרה, אבל חייבים להביא את האפשרות הזאת בחשבון. בינתיים הכפילו האיראנים את תקיפות הסייבר שלהם על ישראל פי שלושה מאז אוקטובר, אבל לא הצליחו להסב לנו נזק ניכר בתחום הזה.

בניו־יורק, לעומת זאת, יושבות משלחות משרד הביטחון שמטפלות ברכש הביטחוני ובאספקת הנשק של ארה"ב לישראל. מבדיקות שערכתי עולה כי המשמעות של הצהרת ביידן על עיכוב משלוחי נשק לישראל היא "תודעתית" בפני עצמה. העברת המחלוקות בין ישראל לארה"ב למישור הפומבי היא נזק חמור לנו וגם לארה"ב, אבל במישור המעשי החריקות בהעברת הנשק לא החלו רק השבוע.

בתחילת המלחמה הלעיטו אותנו האמריקנים במשלוחי נשק במטוסים ובאוניות – כולל כמות עצומה של תחמושת שנשלחה לפני אוקטובר מהמחסנים בישראל לאוקראינה, אך עשתה סיבוב פרסה לפני שהגיעה ליעדה. אבל בחודשים האחרונים מעכבים האמריקנים משלוחים של נשק בנימוקים בירוקרטיים, כולל תקנות חדשות שמחייבות את ישראל לחתום על התחייבויות הקשורות לשימוש בנשק.

לגופו של עניין, הנשק שעוכב לפי הצהרת הנשיא אינו דרוש באמת לצורך כיבוש רפיח. גם למלחמה אפשרית מול חיזבאללה יש לישראל מלאי מספיק של תחמושת. חלק מערכות ההנחיה לפצצות חיל האוויר, שמעוכבות גם הן, מיוצרות ממילא גם בישראל בידי רפאל, כך שאין השלכה מעשית של הצעד הנשיאותי.

לפני סיום, כמה מילים על יהודה ושומרון: חוסר היכולת של ישראל להחזיר את החטופים מעלה את קרנו של חמאס גם בזירה הזאת. חוליות חמאס בשטח מרימות את ראשיהן כעת, גם לאחר יותר מ־4,000 מעצרים מאז תחילת המלחמה. צה"ל, שב"כ ומג"ב ממשיכים ללא הרף במאמצי הסיכול.

אחת הפעולות הגדולות בשבוע שעבר הייתה בשבת ליד טול־כרם, כשכוח ימ"מ הרג ארבעה מחבלים ועצר מחבל נוסף. בשיא הפעולה התפרצו הלוחמים לבית שהתבצרו בו המחבלים. בהסתערות נהרג ייטב הלוי ז"ל, שאביו, ניצב בדימוס יורם הלוי, היה ממפקדיו האמיצים ביותר של ימ"מ. בדיעבד אפשר לשאול אם לא נכון יותר להטיל על הבית פצצה מהאוויר במשקל טונה ולהקטין את הסיכון ללוחמים?

הטלת פצצה בסדר גודל כזה ביהודה ושומרון כפופה לאישור הדרג המדיני. ההנהגה לא נתנה הנחיה לפעול באופן כזה, והשאלה אם היה אפשר לפעול אחרת תישאר פתוחה לנצח.