את הדחתו מצה"ל אחרי שלושה עשורים של שירות מפואר קיבל תא"ל עופר וינטר במבזק "פוש" מאפליקציית חדשות. הרמטכ"ל הלוי לא טרח לתת את הכבוד המזערי לקצין הוותיק ולזמן אותו לשיחה בארבע עיניים לפני התדרוך לכתבים.
מילא ההשפלה, אחד מעקרונות המלחמה המוצהרים של צה"ל הוא "מיצוי הכוח". ההגדרה היא: "שימוש מיטבי בכוח המוקצה למשימה, תוך שילוב נכון של היכולות השונות לרבות הטכנולוגיות". ההדחה של וינטר היא בדיוק ההפך ממיצוי הכוח.
אין מפקד שמכיר את רצועת עזה באופן אינטימי כווינטר. הוא היה שם כמפקד סיירת גבעתי, מפקד הגדס"ר, מפקד דובדבן, מפקד החטיבה הצפונית באוגדת עזה, מפקד החטיבה הסגולה בצוק איתן. פקודיו מתארים אותו לא רק כבעל אומץ לב בלתי רגיל, אלא כמפקד עם תמהיל נדיר של עוצמה, דבקות במשימה וחתירה לניצחון, לצד אחריות, שיקול דעת, שקט פנימי, ויכולת תפקוד גבוהה במצבי קיצון.
אף שהוא אחד המפקדים־לוחמים הטובים ביותר של צה"ל, ובטח המנוסה ביותר בגזרת הרצועה, הרמטכ"ל הלוי בחר לייבש אותו במשך כל המלחמה ולא אפשר לו לתרום מיכולותיו לניצחון. התחושה היא ששיקולים זרים החליפו את עקרונות המלחמה.
וינטר נשרף מזמן, כבר בימי הרמטכ"ל גדי אינזקוט, לאחר שהזכיר את האמונה היהודית, רחמנא ליצלן, בדף מפקד שהפיץ ללוחמיו לפני יציאה לקרב. עם כל השינוי הדמוגרפי בתמהיל הלוחמים והמפקדים בדרג הנמוך והבינוני בצה"ל, עדיין אין בפיקוד הבכיר שלו מקום למי שמאתגר את טעמן של האליטות הישנות.
ההדחה של וינטר מחזקת את ההבנה שלא נכון שהרמטכ"ל החתום על הכישלון הגדול ביותר מאז מלחמת יום כיפור ימנה את שדרת הפיקוד הבאה. חקירת הכישלון לא יכולה להסתכם בשאלות כמו "מדוע לא הקשיבו לתצפיתניות"; היא חייבת לעסוק בתפיסות העמוקות ובהנחות של מפקדי הצבא.
ראש הממשלה ושר הביטחון מלהגים השכם והערב על "ניצחון", אבל זוהי מילה חסרת פשר אם לא מגבים אותה בהחלטות אסטרטגיות וטקטיות נכונות, ובאנשים הנכונים שיישמו אותן. קידום "סוסים דוהרים" לשולחן המטכ"ל היה משדר מסר נחרץ לארה"ב ולחמאס: אנו נחושים לנצח. הדחתם בעיצומה של לחימה משדרת מסר הפוך.
