שאפו לעדן גולן, שאפו לתאגיד השידור הישראלי, שאפו לכל מי שהיה מעורב, עודד, סייע ותמך בפרויקט השיר הישראלי לאירוויזיון 2024. ההחלטה לעלות על הבמה האירופית כמעט בכל מחיר, ולהשמיע קול ישראלי (גם אם בשפה האנגלית ללא מסר אקטואלי במילים) התבררה כבחירה הנבונה והטובה בסיטואציה שנוצרה.
לנוכחות הישראלית על הבמה במאלמו הייתה משמעות פוליטית גם לאחר שהשיר הישראלי המקורי שנשלח לתחרות צונזר ללא רחם. ישראל על המפה וישראל חייבת להיות על המפה בכל מקום שבו לנוכחות שלה יש הד בינלאומי. אין דבר כזה זירה מיותרת בימים הללו, וזה דבר שגם ישראלים שבכלל לא שמעו את השיר הישראלי ולא צופים בתחרות הזמר יכולים וצריכים להבין.
וכן, מתברר שגם בימים קשים כאלו אפשר לצאת מתחרות בינלאומית בתוצאה מכובדת פלוס. מקום שני באהדת הקהל ומקום חמישי בתוצאה הסופית זו תוצאה יפה מאוד בכל קנה מידה. כל זמרת אירוויזיון רוצה אמנם לכבוש את הפסגה, אך אין מי שיחלוק על כך שהתוצאה השנה הייתה טובה ויפה, ודאי על רקע גלי השנאה לישראל ברחוב האירופי באופן ספציפי ובעולם בכלל.
כן, התוצאה שקיבלו קודם כל עדן גולן ואנשי הצוות שעסקו בנושא, ואתם מדינת ישראל, היא בהחלט מחממת לב. זה כיף לדעת שיש מי שאוהב אותנו בעולם, שלא הכל שחור משחור ולא כולם שונאים אותנו. אבל אחרי שמתרפקים למשך כמה דקות על החיבוק – צריך לעצור ולשאול מה באמת המשמעות של הנתונים הללו, ובחינה מאוד שטחית מגלה שצריך לקחת אותם בערבון מוגבל מאוד.
"מרובה מידה טובה ממידת פורענות", אמרו חז"ל ובוודאי לא התכוונו לשיטת ההצבעה באירוויזיון, אך גם באירוויזיון הרבה יותר קל להרים מדינה למעלה, מאשר להפיל אותה. או אם לכתוב את זה במילים אחרות: כדי להזניק מדינה לראש הטבלה די במעט אוהדים נחושים. להפיל מדינה ספציפית ולמנוע ממנה את ההצלחה כפעולה מודעת ומכוונת זו משימה (כמעט) בלתי אפשרית. הסיבה לכך פשוטה: אין דרך להצביע "נגד" שיר של מדינה. כל מה שאפשר הוא לא להצביע לה ולהצביע במקום זאת למדינות אחרות. מאחר שלא ניתן להצביע הצבעה "שלילית", כל מה שמדינה זקוקה לו כדי להעפיל לצמרת אהדת הקהל (לאו דווקא למקום הראשון ממש, אבל לאחד המקומות הראשונים) הוא קבוצת אוהדים מגובשת, לאו דווקא גדולה מאוד.
בהצבעות אהדת הקהל חולקו באירוויזיון השנה 2,110 נקודות. ישראל זכתה ב-15.3 אחוז מהן. זה בהחלט אומר שיש לנו באירופה קבוצה נאה של אוהדים, בעיקר בקרב הקהל המודע פוליטית והקהל חובב האירוויזיונים, אך אין שום סתירה בין התוצאה הזו ובין העובדה הבלתי ניתנת לערעור שמצבנו בדעת הקהל האירופית רע ומר.
גם אם נניח (הנחה שגויה) שההצבעה משקפת באיזה שהוא אופן את דעת הקהל באירופה, היא משקפת לכל היותר תמיכה של 15 אחוז מהציבור, שזה נחמד – אבל מעט. למעשה זה אפילו לא המצב, משום שההצבעה מושפעת מאוד מהרצון של ישראלים באירופה ובכלל אוהדי ישראל (כן, יש כאלו, עדיין) לתת למדינת ישראל חיבוק באמצעות ההצבעה לשיר. החיבוק שקיבלנו הוא אמיתי, אבל הוא מהם. ממש לא מאירופה כולה ואף רחוק מכך.
