ישנם כמה ימים בלוח השנה שבהם כל עם ישראל, בארץ ובתפוצות, מתכנס, מרכין ראש, או מנפח את החזה בגאווה. בימים כתיקונם, כולנו חוגגים ביחד את חגי ישראל, מדליקים נר לזכר הנופלים, ועומדים דום בצפירה. אבל מאז 7 באוקטובר, עם ישראל באשר הוא חווה את אחת מהתקופות האינטנסיביות והמטלטלות ביותר. כל יום שעובר, שבו אחינו נותרים בשבי, נלחמים בקרב או נרדפים ברחובות בתפוצות, הוא יום של זהות יהודית, התבוננות עצמית ומבחן גורלי של ממש. לצד הכאב, אנו חייבים לתעל את הקושי ולהתחבר להזדמנות החשובה והנדירה הזו, לצאת מחוזקים ומאוחדים מהמשבר.
ברמה האישית, זהות יהודית וגורלו של העם היהודי בישראל ובתפוצות הם מאז ומתמיד נושאים הקרובים ללבי וללב העשייה שלי. בחודשים האחרונים מאז פרוץ המלחמה, הייתה לי הזכות להוביל ולהשתתף בשורה של משלחות ודיונים טעונים וקשים, וחשובים ומרגשים, ואני רואה כיצד לשולחן הדיונים הזה מצטרפים יותר ויותר קולות שונים וחדשים. אני רואה בכך ברכה גדולה. המרחקים הולכים ומתקצרים, הגשרים נבנים – ועל אף המחלוקות החריפות אפשר ממש לחוש את הקשר הזה, החזק והבלתי ניתק של העם שלנו.
הקשר של הישראלים עם יהדות התפוצות שזור באופן עמוק והיסטורי באתוס הישראלי. קשר שנע בדינמיות תמידית בין תחושת גורל משותף ואחווה בין הישראלים לאחיהם היהודיים שבתפוצות, לבין הרצון לבידול של כל אחת מהקבוצות הללו, מסיבות היסטוריות, דתיות ותרבותיות. יחד עם זאת, ועל אף הפיזור הגדול בגלויות, שמר עם ישראל על הישרדותו, על הגדרתו העצמית ועל העיקרון הקדום "כל ישראל ערֵבים זה לזה". עם הקמת מדינת ישראל לבש עיקרון זה פנים חדשות, ומאז ועד היום הוא מציב בפנינו אתגרים חדשים הנוגעים לשימורו כחלק ממערכת היחסים החיונית בין מדינת ישראל לתפוצות.
היינו עדים בחודשים האחרונים למגויסות יוצאת דופן של הקהילות היהודיות ברחבי העולם, כמעין "עוטף ישראל". זאת, מתוך סיכון אישי של יהודים והקהילות בתפוצות, לאור האנטישמיות הגואה בעולם, ברחובות, בקמפוסים, בשיח הציבורי. ראינו אינספור מפגני תמיכה, יהודים מרחבי העולם שיצאו לרחובות וסיכנו את הביטחון האישי שלהם בקריאה לשחרור החטופים, וקלטנו רכבת אווירית של מתנדבים ומתגייסים שהגיעו לכאן כדי לתרום באופן אישי. יהודים טובים אחרים פעלו לגיוס כספים ומשאבים עבור ישראל וישראלים בארץ ובעולם, והיו שהפעילו את קשריהם האישיים לטובת הסברה או תמיכה פוליטית ומדינית.
ההתגייסות והמעורבות ניכרת בקרב כל הקהילות היהודיות באשר הן, מקטנות ועד גדולות, באופן פומבי וגם מתחת לרדאר כאשר הסיכון גדול ומיידי מדי. יהודי אוקראינה שבעצמם נתונים תחת איום ממשי ובמצוקה, יהדות מדינות ערב, שעמלה כל השנים לשמור על יחסים טובים במדינה ועתה יחסים אלה נתונים במבחן, אחינו באירופה ובאפריקה ומעבר לאוקיינוס ההודי – כולם נרתמו מיידית ובלא היסוס, והותירו מאחור את המחלוקות, למען המטרה המשותפת.
מעבר למילים היפות, והכרת התודה האמיתית ליהודי העולם על תמיכתם החמה בישראל, אנחנו חייבים להמשיך ולפעול באופן אקטיבי לחיזוק הסולידריות ותחושת האחריות ההדדית בין הישראלים לבין קהילות התפוצות. אנו בישראל חייבים להמשיך ולשמור על הקשר הקריטי עם התפוצות ולקיים את חזונה של מדינת ישראל כמדינת לאום לעם היהודי באשר הוא. חייבים לחזק את הקשרים ולשמור על האינטרסים המשותפים והחזקים של הקהילות שלנו בארץ ובעולם.
אנו נמצאים בתקופת מבחן היסטורית לאחר טראומה מטלטלת שתישאר איתנו לעד, ובנקודת מפנה חשובה בכל הנוגע לגיבוש הזהות היהודית בדורות הבאים. עתידה של מדינת ישראל, כמו עתידו של העם היהודי, תלויים יותר מאי פעם בקשר שבין תושבי ישראל לבין אחיהם בתפוצות – ואם לא נפעל עתה, נפספס הזדמנות היסטורית שלא תשוב.
