עשרת ימי התשובה הלאומיים, הנפרשים בין סיום חג הפסח ליום העצמאות, הם מסלול שנתי קבוע של ימי חשבון נפש שמתחיל בצאת חג החירות, עובר דרך יום השואה ומסתיים במעבר החד וקשה לעיכול מיום הזיכרון ליום העצמאות. נראה שהשנה חשבון הנפש הלאומי דורש גם מסקנות ופעולות. בכך עוסק בית המדרש למשרתי ציבור שהושק לאחרונה במסגרת שיתוף פעולה בין מכון הרטמן לקרן וקסנר.
המחלוקות הפנימיות, טבח ה-7 באוקטובר ומציאות המלחמה והשכול אליה הורגלנו בחצי השנה האחרונה, בצל מחאות קיצוניות נגד ישראל וגילויי אנטישמיות בעולם, העמיקו אחיזתנו בתחושת הקורבנות. הרב פרופ' דוד הרטמן, בחיבורו משנת 1982, קרא לתחושה זו "תודעת אושוויץ", שנובעת מתוך הסבל ותפיסת עצמנו כקורבן. הרב סולובייצ'יק, ממנהיגי היהדות האורתודוקסית בארה"ב בדרשתו משנת 1956, תבע את המושג "ברית הגורל", המבקשת להמשיג חברה שהמציאות כופה עליה שותפות. אמנם מושגים אלו בוחנים זווית שונות אבל של אותו היבט. כלומר, "תודעת אושוויץ" ו"ברית הגורל" מבקשות להדגיש חברה שבה המאחד הוא החשש התמידי מאיומים חיצוניים.
קיום קורבני זה, שנובע מכורח ולא מבחירה, הוא בעל חשיבות רבה בעיצוב דמותו וערכיו של העם היהודי בישראל ובעולם. ראשית, מתוך תחושת הקורבנות מגובשת גם תחושה של שותפות, אמפתיה, ערבות הדדית ואחריות – כולן חיוניות לקיומנו כעם ומדינה. בנוסף, לתחושת הקורבנות יש גם צד חיובי. הרב סולובייצ'יק כינה אותה "ברית היעוד". הוא הסביר כי היא נובעת מתוך הווייה המבוססת על בחירה מודעת ומכוונת, בעלת שאיפה להגשמה מלאה וקיום היסטורי. הרב פרופ' הרטמן כינה אותה "תודעת סיני", שנובעת מתוך הצורך לפעולה, התעוררות והתמודדות מתמדת עם אתגר הבנייה של חברה מוסרית וצודקת. הוא הסביר כי סבלו של העם היהודי יכול לגרום לנו לרחמים עצמיים, אבל בגלל מעמד סיני, נוצרת רגישות מוסרית. כלומר, "לעד נתאבל בשל זיכרון אושוויץ", הוא כתב, "אך נבנה חברה בריאה בזכות זיכרון סיני".
טבח ה-7 באוקטובר והמלחמה הנמשכת הביאו עצב, סבל וקושי גדולים אך לצידם גם לא מעט ביטויים עוצמתיים לערבות הדדית ומחויבות שורשית לתקומה ובנייה מחודשת שלנו כחברה וכמדינה המבוססות על תקווה ואחריות, עקרונות של הומניזם ואמונה בכוחו של רוח האדם. אלו הם היסודות מהם נבנית חברת המופת המתבססת כאן 76 שנים. גילויי ההתגייסות יוצאת הדופן המחישו את עוצמתה וכוחה של "ברית הגורל" והראו סימנים ל"ברית הייעוד" ו"תודעת סיני", בישראל וביהדות התפוצות.
ימים אלה, בין שואה לתקומה, בהם המדינה והחברה הישראלית ניצבים בפני אתגרים עצומים, הם שעת מבחן למנהיגות בשירות הציבורי ובחברה האזרחית. מדינת ישראל חייבת להשתחרר מ"תודעת אושוויץ" ו"ברית הגורל" ולחזק אחיזה ב"ברית הייעוד" ו"תודעת סיני".
הדיון סביב נטישת מסלול הגורל של קורבנות וכורח ומעבר לדרך הייעוד של חזון ובחירה, אינו תיאורטי. בית המדרש למשרתי ציבור מאפשר לבכירי השירות הציבורי והחברה האזרחית לקיים דיון והעמקה בסוגיות ברית הגורל וברית הייעוד. סוגיות אלה עומדות לפתחם של בכירי השירות הציבורי מדי יום בקשר לכל תחומי חיינו. יותר מכך, עצם הבחירה במסלול קריירה בשירות הציבורי או בחברה האזרחית נובעת אצל רבים מתוך תודעת "ברית הייעוד" ומחויבות עמוקה אליה – כזו השואפת לגשר בין שסעי החברה הישראלית על בסיס ערכים משותפים וערבות הדדית.
עיקרון יפה העולה מדברי הרב סולובייצ'יק ותואם את אתגרי השעה הנוכחית בשירות הציבורי ובחברה האזרחית וליווה רבים ממשתתפי בית המדרש בסיום אחד המפגשים הוא כי "ההפך מפחד הוא אהבה".
רונית הד ודנה סבוראי הן בוגרות תוכנית העמיתים של קרן וקסנר. רונית הד מכהנת כסגנית נשיא מכון הרטמן. דנה סבוראי הדר מכהנת כסמנכ"לית קרן וקסנר
