כאילו שלא די בטלטלות שעוברים תלמידי ישראל בשנים האחרונות, לאחר משבר הקורונה מתמשך ומלחמת 'חרבות ברזל' עם עשרות אלפי תלמידים שנותקו משגרת לימודים לזמן לא ידוע, נראה שאצל ארגון המורים ממשיכים דווקא העסקים כרגיל. החלטת ארגון המורים להשבית היום את הלימודים בתיכונים למשך שעתיים, עברה מתחת לרדאר התקשורתי בצל החדשות והדיווחים מהמלחמה. זאת בנוסף לעיצומים של אי מתן ציונים וביטול יציאה לטיולים שנמשכים כבר כמה חודשים. משרד האוצר, מצידו, החליט לקחת בחזרה תשלום שהעביר למורים בתחילת השנה, כמקדמה על חשבון הסכם השכר החדש שאמור היה להיחתם, ולקזז משכרם 400 שקלים בחודש למשך משך חצי שנה.
אם לא יתרחש מהלך פורץ דרך במו"מ עם האוצר, נראה שהשביתה הנוכחית היא רק הפרומו להחרפת העיצומים מצד ארגון המורים, שבניגוד לסבבים קודמים, הפעם הצדק אינו איתם אלא עם האוצר.
כשארגוני המורים דורשים להגדיל את שכרם של עובדי ההוראה אני תמיד בעדם, משום שבעיני יש רק שאלה אחת שצריכה להישקל כשקובעים את שכרם של אנשי החינוך: האם בשכר הנתון אפשר למשוך אל מערכת החינוך מספיק מורות ומורים איכותיים. כיום, התשובה לשאלה הזו היא חד משמעית לא. קיים מחסור משמעותי במורות ובמורים ומנהלי בתי הספר מתקשים לאייש את המשרות הפנויות. רק תיקון מעמיק של שכר המורות והמורים, ובפרט אלה שבתחילת דרכם, יאפשר להביא למערכת החינוך את אלה שאנו רוצים לראות בכיתות של ילדינו.
אלא שהפעם הוויכוח בין ארגון המורים למשרד האוצר אינו על גובה שכרם, אלא על צורת העסקה שלהם. האוצר תומך בהעסקה ישירה של מורים ומנהלים, שבמסגרתה יוכלו לקבל שכר גבוה יותר ומנגד גם ניתן יהיה לפטר אותם ביתר קלות. ארגון המורים מצדו מתנגד למהלך בטענה שכל מה שהאוצר רוצה הוא לפרק את הארגון.
בכל הנוגע לאופן ההעסקה של עובדי ההוראה, ארגוני המורים הם חלק מהבעיה ולא מהפתרון. הכוח המופרז שלהם לא מאפשר להוציא מהמערכת את המורים הלא טובים. הליך פיטוריו של מורה אורך כ-300 יום ולכן מפוטרים מדי שנה בישראל מורים בודדים בלבד, בדרך כלל פחות מחמישה. סקירה שפרסם הממונה על השכר באוצר קובי בר נתן מצאה כי "בישראל תהליך הפיטורים בעקבות אי התאמה הינו מהמורכבים והארוכים בעולם."
ארגון המורים גם מונע את האפשרות לתגמל מורים מצוינים במיוחד ומתעקש על שכר אחיד למורים טובים וגרועים, ולא מוכן לשום מנגנון של תגמול בגין איכות וביצועים. כך גם לגבי המחסור במורים, שאינו פרוס במידה שווה על פני תחומי הדעת השונים ובולט בעיקר בתחומים מרכזיים כמו אנגלית, מדעים ומתמטיקה. לתחומי דעת אלה חשיבות רבה בהכנת התלמידים לשוק העבודה העתידי, אלא שארגוני המורים אינם מאפשרים לתת שכר גבוה יותר למורים שיכולים ללמד את המקצועות הנדרשים.
בנוסף, העוצמה הרבה שצברו הארגונים מקשה מאוד על תכנון כוח האדם בבתי הספר. כשמנהל מבקש להיערך מבעוד מועד לשנת הלימודים הבאה, לסדר מערכת שעות, להודיע למורים מה הם מלמדים, או לגייס מורים חדשים – הוא אינו יכול, מפני שהוא חייב להמתין להחלטותיהם ולשיבוצם של כל המורים שיש להם קביעות ומוגנים על ידי הארגונים.
בסבב הנוכחי, כשעומדת על הפרק תחילתו של שינוי במתכונת ההעסקה של המורים וצמצום כוחה של העבודה המאורגנת במערכת החינוך – אני מצדד לחלוטין בעמדת האוצר. איכות המורים היא הגורם המשפיע ביותר על הצלחתה של מערכת החינוך וכל פגיעה בה הינה פגיעה עתידית בהשיגי התלמידים. ארגוני המורים קמו במטרה לטפל בחולשתו של המורה הבודד מול המעסיק החזק ומשום כך יש להם תפקיד חשוב בסקטור שמונה כ-180 אלף עובדות ועובדים. אלא שהכוח שהם צברו יצא מפרופורציה והוא מהווה חסם מפני שיפור האיכות והפיתוח המקצועי של המורים אותם הם מייצגים ואבן ריחיים על מערכת החינוך מפני צמיחה. עד שזה לא ישתנה, תתקשה מערכת החינוך להתקדם.
