יום השואה אומנם חלף, אבל את הספר הזה אפשר ורצוי לקרוא גם בכל יום אחר בלוח השנה. הנאצים שלחו לאושוויץ כמיליון ומאה אלף יהודים. רובם הגדול נרצח, כמה עשרות אלפים ניצלו, אבל רק חמישה הצליחו לברוח ממחנה המוות.
"אמן הבריחה" מתאר את חייו של אחד מהם, רודולף ורבה. הוא נולד בשם ולטר רוזנברג בסלובקיה ב־1924, ועם עליית הנאצים לשלטון החליט לעשות את מה שלימים היה לתנועה מתמדת במהלך חייו – לברוח. הוא נתפס כשניסה להימלט לאנגליה, הוכנס למחנה נובאקי שבצ'כוסלובקיה, ברח משם ואז נתפס והועבר למיידנק. שבועיים לאחר מכן, ב־30 ביוני 1942, נשלח לאושוויץ. מאז, במשך שנתיים, תכנן לברוח מאחד המקומות שהיו אז הנוראים והשמורים ביותר בעולם.
הספר מתחיל בתיאור הבריחה מאושוויץ. כל פרט מהסיפור נשמע פנטסטי והזוי, ומתואר באופן שלא מאפשר להניח אותו מהיד. זו אולי נקודת הביקורת השלילית היחידה על הספר – הוא בנוי ממש כמו ספר מתח, כולל הטריק הידוע בשם "קליף האנגר" (תלוי מראש הצוק) שבמסגרתו פרקים מסתיימים ברגע מותח ובלתי פתור שלא מאפשר לקורא אלא לעבור לפרק הבא כדי לגלות מה קורה עם הגיבור. לא מעט פעמים במהלך הקריאה צריך להיזכר שמדובר במקרה אמיתי ולא במותחן בדיוני. מצד שני, יכול להיות שב־2024 זו הדרך המאפשרת להשריש את זיכרון השואה בדורות הבאים.
ורבה ברח עם יהודי נוסף, אלפרד צלר. בערב פסח 1944, אחרי מספר ביטולים מסיבות שונות, נכנסו השניים לבור שהוכן מראש בערמת קורות עצים גדולה באזור "קנדה", שם נאספו ומוינו חפצי הנרצחים באושוויץ כדי להעבירם לעורף הגרמני. הם סגרו מעליהם את קורות העץ וחיכו לאזעקה שתשטוף את המחנה בשעת ערב, לכשיתגלה לנאצים בזמן ספירת האסירים כי שניים מהם חסרים. הם בנו – ובצדק – על ההקפדה הפדנטית של הרוצחים על הפרוטוקולים. בזמן בריחה שכזו, המחנה היה נאטם כליל ובמשך שלוש יממות כל האנרגיה הייתה מופנית לחיפושים. את כלבי הגישוש הגרמניים הצליחו ורבה וצלר לבלבל באמצעות טריק סובייטי – פיזור טבק מסוג מסוים וטרפנטין סביב מקום מחבואם. לאחר שלוש יממות של חיפושים נוקשים הורדה באחת רמת האבטחה במעגל החיצוני של המחנה, מה שנתן לשניים חלון של כמה שעות שבו הצליחו לזחול לעבר הגדר החיצונית, לעשות בה פתח קטן ולברוח דרכו. גם לאחר היציאה מתחומי אושוויץ לא הסתיימו תלאותיהם – במשך 11 יום הם הלכו ברגל לכיוון סלובקיה, והיו בסכנת חיים מתמדת לאורך הדרך. כשהגיעו לסלובקיה נפגשו עם ראשי הקהילה היהודית והחלו בניסיון להפיץ את המידע יקר הערך שיש להם על מחנה ההשמדה, במטרה להציל את מאות אלפי יהודי הונגריה שעמדו להישלח גם הם למקום. הדו"ח המפורט שלהם הופץ ואף פורסם בתקשורת העולמית אך לא הביא להפצצת אושוויץ, ויהדות הונגריה נכחדה כמעט כליל למרות המאמצים.
ורבה לא היה ציוני. הוא ברח (שוב) מצ'כוסלובקיה הסובייטית והגיע ב־1958 לישראל רק כדי לקבל אזרחות במדינה מערבית מטעם חוק השבות, שהה כאן שנה וחצי בלבד וברגע שהיה יכול עזב ללונדון, ואז לארה"ב ולקנדה, שם גם נפטר ב־2006. חוסר הנחת המופגן שלו כלפי מדינת ישראל הוא כנראה אחד הגורמים המרכזיים לכך שזכרו כמעט אינו מונצח כאן. הספר הזה, שתורגם השנה לעברית, עושה עמו חסד אחרון וראוי.
