נתחיל מהסוף: בעודנו מדדים למכונית, שבעים ומבושמים בסיום ארוחה מופלאה, לא יכולנו שלא להתעצב על כל אותם ישראלים שמפספסים את החוויה הזו. כל אלו שחוששים או מסתייגים או שפשוט לא שמעו על הקסם ששמו "גופנה".
אם יש מישהו שבכל זאת יוכל לגרום להם להגיע אל "מעבר להרי החושך", הרי זה יהוידע ניזרי. שף ויינן ואחד מהבוגרים הבולטים והמוכשרים של "מאסטר שף", שם גם העפיל לגמר. את המסעדה שלו, ששוכנת בשילה, הוא בנה במו ידיו ביחד עם ילדיו, שגם לוקחים חלק בתפעול העסק המשפחתי – ממלצרים ומבשלים, חולשים על הבר או על עמדת האירוח, ואפילו מנהלים את הרשתות החברתיות.
עד לאחרונה, גופנה פעלה רק בערבי חמישי (מהשעה 19:00 ועד חצות) ובמשך השבוע הייתה פתוחה לקבוצות, סדנאות ואירועים פרטיים בחלל הצמוד. עם בוא שעון הקיץ הם החלו לפתוח גם בימי ו' עם שניצל של שישי בחלה ובירה צוננת (יש גם המבורגר, בשר מפורק וקוקטיילים), כל אלו אל מול הנוף המהפנט של עמק שילה. אחלה אופציה לצהריים אחרי סיור בשילה הקדומה עם הילדים.
פתחנו עם לבבות אווז ביין על פירה בטטה מתקתק ומייפלי, שהיה עשיר וקרמי. המשכנו לעוד מנה נהדרת סנייה כרוב. המדובר בעלי כרוב צלויים, בעלי ארומה מעושנת. הבחירה להניח אותם מעל בשר קבב מפורק ומתחת למפל טחינה תחום בעגבניות צלויות הפכה את הביס הכולל שהתקבל לסערה מושלמת של טעמים ומרקמים.
כדי שהחוויה תהיה שלמה במלואה ליווינו את הארוחה עם בקבוק של קברנה סוביניון מיקב הבוטיק המשפחתי. הוא הפתיע אותנו באיכות שלו – היין האדום היה בעל גוף מלא ופירותי ועם סיומת ארוכה שהצליח להיות עמוק בלי לתת תחושת כבדות.
כל אותו זמן יהוידע מסתובב בין השולחנות כמו היה מדובר בסלון הביתי שלו. מציג את עצמו, מתעניין ומסביר, שואל וממליץ. סביבו הצוות המשפחתי (אך לא רק) עמל על יצירת אווירה חמה ומזמינה.
המשכנו לעיקריות עם ארוחת שמבורק. מאפה סורי שכאן קיבל אדפטציה הודית, זכר לימים שבהם ניזרי ומשפחתו התגוררו בגואה כשעשו קדנציה ב"בית היהודי" (כמו בית חב"ד רק של סרוגים). כאן הבצק מולא בבשר עגל בבישול קדרה ארוך עם פירה הודי ובצל מקורמל. כמחווה למגש הטאלי הוא הוגש כשמסביבו קערות קטנות עם רטבים דוגמת איולי קארי או ריבת חריף וגם סלט עלים ופוטטו. דווקא המנה הזו, שהגענו אליה עם המון ציפיות, התגלתה כמעט יבשה ולבטח המנה הפחות מוצלחת של הערב. מה שכן, טוגני תפוח האדמה שליוו אותה והוכנו בעבודת יד היו בין הטובים שטעמנו. צ'יפס פריך, שמנמן וכיפי שעבר אפייה ולאחר מכן טיגון ולכן היה רך וקריספי בו זמנית. המשכנו לאסאדו עגל שגם הוא חוסל חיש קל. הוא בושל בתערובת יין, סילאן ועשבי תיבול והתוצאה שהתקבלה הייתה בשר עדין ונימוח.
קינחנו עם משולש שוקולד, קראנץ' ונוגט וגם עם וריאציה לקרם ברולה שכללה שכבות של קרם וניל סמיפרדו (כלומר חצי קפוא, משהו בין גלידה לקרם), מופרדים בריבועי בצק עלים. שניהם מקורם בביסקוטי ובעוד המשולש היה לא יותר מסביר, הברולה היה כאילו הוכן במקום – הדפים פריכים ומקורמלים והקרם נהנה ממתיקות מדודה ומדויקת.
"גופנה" היא מסעדה ייחודית לא רק בנוף יו"ש, אלא בישראל בכלל. היא מספקת חוויית אירוח יוצאת דופן ואווירה קסומה, אבל כל אלו לא היו מחזיקים בלי הבסיס – המנות המצוינות שניזרי יודע לרקוח.
