עוד לפני תחילת המהלך הקרקעי, עת נחת מזכיר המדינה, אנתוני בלינקין, והשתתף בישיבת קבינט המלחמה, מהלך תקדימי בפני עצמו, הופיע פתאום בחיינו המושג "היום שאחרי". אותו מושג מדבר על הזרוע המדינית של המהלך הצבאי. המהלך, שברמת התיאוריה היא החזון אליו המדינאי מבקש להגיע לאחר סיום המהלך הצבאי והוא מוסכם על כל הצדדים.
מלחמות ומבצעים ניתן לחלק ל-2 סוגים: מהלך מתוכנן, אליו הדרג הצבאי והמדיני אמור להיערך ולהכין מראש את כל הרבדים של המלחמה עצמה ולאחריה והסוג השני, מלחמות פתע, – מתקפה בסגנון פרל הארבור, מלחמת יום הכיפורים, פיגוע התאומים, מלחמת לבנון השנייה וה-7 באוקטובר. לאורך ההיסטוריה המודרנית, נתקשה מאוד למצוא דוגמאות מוצלחות ליישום חזון "היום שאחרי" או בכלל ליכולת של מדינות ליזום תכנית כלשהי עד להשגת היעדים של המלחמה.
מתקפת הפתע על פרל הארבור של הכוחות היפנים את הבסיסי הצי הימי של ארה"ב ב-1941, מדינה בדלנית שביקשה להרחיק עצמה מהמלחמה המתרחשת ברחבי הגלובוס באותה עת, הייתה מתקפת פתע, יהירה שהעירה את הנשר האמריקאי מרבצו.
ארה"ב של רוזוולט, יצאה לקרב על האוקיאנוס השקט ועל אירופה בידיעה כי ישנן שלוש מטרות עיקריות לקרבות הגורליות אליהם היא יוצאת – השמדה, הכנעה וניצחון בכל מחיר ומהר ככל הניתן. קברניטי המלחמה בדרג המדיני והצבאי לא חשבו בעת הנחיתה על חופי נורמנדי על "היום שאחרי". רק לאחר שהיה ברור כי הגרמנים נבלמו בקרבות באזור צפון אפריקה ובאזור רוסיה, התכנסו המנהיגים לדיון בוועידת טהראן ואחריה בוועידת יאלטה לדון על היום שאחרי.
לכל הצדדים היה ברור כי יש לעמוד בשלוש המשימות הללו לפני כל דיון וכי גם יהיו אשר יהיו התכניות לעתיד, ייקח זמן נוסף ליישם אותן בפועל לאחר שלב הכיבוש של השטח.
כשמונים שנה אחרי, הופתעה ארה"ב פעם נוספת. מטוסי הנוסעים הענקיים שנכנסו לעיני כל העולם במגדלי התאומים בניו יורק, הובילו את המעצמה העולמית להבין כי היא הותקפה על ידי כוח שיש להציב בפניו ברירה אחת – השמדה, הכנעה וניצחון.
כחודש לאחר מכן, ארגנה ארה"ב קואליציה בינ"ל, במקביל לחזון לאפגניסטן שלאחר עידן הטאליבן. בעזרת שבטים מקומיים הצליחו לעמוד כמעט במשימת ההכרעה, אך לא במשימת ההשמדה והניצחון. ממשלת אפגניסטן החדשה, תחת חזון "היום שאחרי" , הייתה נגועה בעצמה במלחמת השבטים המקומית, בשחיתות ולא שלטה על כלל השטח. לאחר התייצבות מסוימת מבחינת שליטה, חזר הטאליבן לשקם עצמו ואת אחיזתו במעוזים במחוזות רבים.
קריסת החזון של "היום שאחרי" התממשה סופית לאחר שממשל טראמפ הבין כי לא יוכל יותר לאחוז בשטח והסתיים בנסיגה המהדהדת עד היום, בשדה התעופה בקאבול ב-31 באוגוסט 2021.
ישראל עצמה ניהלה מערכות משני הסוגים הללו בה יכלה להכין תוכניות ל"יום שאחרי" בדומה למבצע קדש, עת ישראל תכננה ביחד עם בעלות בריתה, צרפת ובריטניה את המהלך נגד המצרים. התכנית ל"יום שאחרי" התנפצה חיש מהר אל מול האיום האמריקאי-סוביטי להפסיק את ההרפתקה הזו ולהביא לסיומה.
ב-1982 יצאה ישראל למבצע "שלום הגליל". בדומה למבצע של ארה"ב באפגניסטן. לישראל הייתה תכנית ברורה בעלת ארבעה שלבים: כיבוש, הכנעה, ניצחון ו"היום שאחרי". ישראל עמדה בכל היעדים הללו ואף הצליחה לחבור אל הנוצרים על מנת ליישם את התכנית של "היום שאחרי". כולנו יודעים כיצד המהלך הסתיים ותושבי הצפון ממשיכים לחוות אותו בבתיהם גם היום.
במלחמות פתע, כשמן כן הן, אין אפשרות להתכונן ליום שאחרי משום שעליך לפעול במהירות על מנת להבטיח דבר ראשון את קיום המדינה שלך, החזרת הביטחון ולאחר מכן לעבור לשלב מתקפת הנגד כדי להרתיע את האויב מלבצע זאת שוב.
מלחמת הקוראניות ב-1950 נפתחה בהפגזה ארטילרית מאסיבית על החלק הדרומי. התקדמות צבא צפון קוריאה הייתה מהירה מאוד וסיאול עמדה בסכנה של נפילה בידי האויב. גנרל מקארתור, הבין כי עליו לפעול מהר ולגבש כוח רב על מנת שיוכל לייצב את קווי ההגנה, לעבור למתקפה רחבה ולהדוף את צבא צ. קוריאה אל קוו הגבול של 38 המעלות. בלי תכנית מסודרת ל"יום שאחרי", הצליחו כוחות האו"ם לייצב את קו הגבול על קו הרוחב ה-38 ושם הסתיימה המלחמה בקווי הפסקת האש בשל חוסר הרצון של ארה"ב להכריע את המערכה מחשש לתגובת ברה"מ וסין. את ה"יום שאחרי" השאירו באמת ליום שאחרי.
גם מלחמת יום כיפור וגם מלחמת חרבות ברזל מתנהלות בצורה דומה – ייצוב הקווים, מעבר למתקפה על מנת להעביר את המערכה אל האויב, להשמידו, לכובש שטח ולהכריע עד הניצחון. בסיומה של מלחמת יום כיפור, לא הוצגה שום תכנית לעיר סואץ ולאזור קוניטרה ואף לא לשיחות אל מול סוריה ומצרים. המטרה הייתה קודם ניצחון, כדי לשרוד, אח"כ המציאות.
אולם, כפי שהבנו לאורך המאמר עצמו, גם אם אתה מתכונן למלחמה יזומה ויש לך תכנית ל"יום שאחרי", המציאות בסופו של דבר מובילה לכוונים אחרים.
בשמחת תורה 2023 הייתה רק לצד אחד תכנית ל"יום שאחרי" שאם הייתה מתממש, דברים הללו לא היו נכתבים. התכנית הייתה ברורה – כיבוש, השמדה, הכרעה של מדינת ישראל עד הניצחון של החמאס. למזלה של ישראל היא התעשתה, התייצבה והחליטה על יעדי כיבוש השטח, השמדת יכולות חמאס והכרעתו מדינית וצבאית. גם לאנתוני בלינקין ברור, כי השגת היעדים הללו הכרחית כדי להתחיל את השיח אודות "היום שאחרי". בשטח ישנם משתנים רבים מדי כדי להגיע שנוכל להגיע אליו ושליטה צבאית ישראלית היא הכרחית לאחר השגת יעדי המלחמה. לכן, השיח אודות "היום שאחרי" בכל הנוגע לעזה, יתקיים ביום שאחרי "היום שאחרי".
