פרופ' בני פורת מלין בצדק על כך שאימוץ השילוש "תורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל", כרוך בנטישת ערכי ההומניזם שבהם דגל הראי"ה קוק, וכי בעקבות הנטישה הזאת חלה בחוגים מסוימים של הציונות הדתית היסחפות מלאומיות לעבר הלאומנות.
ואולם מן הראוי להזכיר שהסיסמה המקורית, הן של תנועת הפועל המזרחי, זו שהייתה במשך שנים רבות רוב מניין ורוב בניין של הציונות הדתית, הן של תנועת בני עקיבא – הייתה "תורה ועבודה". עבודה במשמעות של עמל כפיים, חלוציות ושותפות בבניין הארץ, וגם של צדק חברתי (כן, ערכים סוציאליסטיים רחמנא ליצלן, ברוח התורה). המושג "ארץ", לעומת זאת, לא נכלל בסיסמת הפועל המזרחי ובני עקיבא, שכן השילוש הכולל אותו התחדש רק לאחר ובעקבות "המפץ הגדול" של מלחמת ששת הימים.
על כך שהציונות הדתית הישנה והטובה אכן הייתה מחויבת לערכים הומניסטיים תעיד, בין השאר, העובדה שמשה חיים שפירא, מנהיג הפועל המזרחי ולימים מנהיג המפד"ל, אמר בתגובה על פגיעת המדינה בערבים אזרחי ישראל את הדברים האלה: "הבעיה הערבית הייתה לדעתי המבחן לכושר השלטון המדיני שלנו ואולי גם למוסר היהודי, ויש לומר שאנו לא עמדנו בניסיון הזה. אמנם לא לחינם יש [בתורה] חמישים ושמונה זכירות: 'וזכרתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים'. הצרה שלנו ששכחנו יותר מדי מהר מה שהיינו".
כאשר אנשי האצ"ל פגעו בערבים חפים מפשע כנקמה על פגיעה ביהודים, הרבנים יצחק הלוי הרצוג ובן־ציון מאיר חי עוזיאל מתחו עליהם ביקורת חריפה. לא שמענו שרבני הציונות הדתית של ימינו יצאו במחאה חריפה על הפרעות שעשו יהודים בכפרים ערבים, אך רבים מהם מצאו לנכון לחתום על עצומה הקוראת לשיפור תנאי המאסר של יהודי ששרף למוות בני משפחה ערבית.
חוששני שיש קשר הדוק בין טיפוח החזון של "ארץ ישראל השלמה" ובין גילויי הלאומנות שפשו בקרב הציונות הדתית. וזאת מן הטעם הפשוט, שהפלסטינים החיים בתוך ה"ארץ" הזאת מהווים מכשול בפני מימוש מלא של החזון הזה. המחויבות ביחס ל"ארץ ישראל", כפי שהיא נתפסת בחוגים רחבים בציונות הדתית, עומדת גם ביסוד הברית הלא קדושה עם המגזר החרדי. רבני הציונות הדתית וראשי ישיבות ההסדר היו צריכים לעמוד בראש המוחים על השתמטות החרדים משירות צבאי, שהרי לא זו בלבד שאין לכך שום צידוק הלכתי, אלא שאדרבה, "במלחמת מצווה הכול יוצאין אפילו חתן מחדרו" (משנה סוטה ח, ז). מי אם לא אלה שתלמידיהם משלבים ספרא וסיפא היו צריכים לזעוק שהחרדים עושים את התורה קרדום לחפור בה וכי יש בכך משום חילול ה'.
ואולם הנכונות, עד לאירועי המלחמה הנוכחית, לשתף פעולה עם החרדים למרות הכול, התבססה ככל הנראה על עסקת "שמור לי ואשמור לך". החרדים יתמכו ב"התיישבות" ב"ארץ ישראל", והציונות הדתית תתמוך בפטור משירות צבאי ובמימון מערכת חינוך ללא לימודי ליבה. אכן, בשאלת היחס לגיוס החרדים לצה"ל חלה בעקבות המלחמה הנוכחית תפנית חשובה, שבאה לידי ביטוי מעל דפי העיתון הזה. שמא הגיעה העת לשוב אל ערכי "תורה ועבודה" ולהשלים עם העובדה שעל כברת הארץ הזאת חיים שני עמים.
