ספרי המלחמה החדשה, המתרבים והולכים, לא מבשרים את תום עידן ספרי הזיכרונות מהמלחמות הקודמות. ערב יום העצמאות התפרסם ספרו של תת־אלוף במיל' דב תמרי, ממפקדיה הראשונים של סיירת מטכ"ל, שמחזיר אותנו גם למלחמת ששת הימים. תמרי מספר בו כי בשלהי 1966 הוא הוזמן לדיון מטכ"לי על תוכנית העבודה הצה"לית לשנה הבאה. ראש אמ"ן אהרן יריב העריך שב־1967 לא צפויה מלחמה. אם בכל זאת יפרוץ משבר, העריך יריב, יידרשו לצבא המצרי שישה חודשים כדי להיערך לה. ראש הממשלה לוי אשכול הרים יד ושאל: "אהרל'ה, תגיד, ומה יקרה אם יגידו להם למהר?"
תמרי כותב: "זאת הייתה שאלה בלתי צפויה. האלופים התבוננו בו. הוא לא היה משלהם ודיבר עברית גלותית. השאלה הייתה פשוטה וחכמה, אבל בשורה השנייה עלו חיוכים ובשאר השורות גיחוכים – מה הוא מבין?". כידוע, אחרי חצי שנה פרצה מלחמה בהתרעה של שלושה שבועות בלבד.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ' אינו לוי אשכול. הוא צעיר בהרבה מראש הממשלה השלישי עם המבטא הגלותי, אם כי כבר לא טירון מיניסטריאלי שזה עתה התיישב על כיסאו. חמש שנים הוא יושב לסירוגין בקבינט המדיני־ביטחוני. עוד לפני המלחמה שמעתי אותו מתלונן שמערכת הביטחון אטומה לביקורת שלו ולהצעות שלו: מה הוא מבין? מה לסמוטריצ'ים ולביטחון?
האליטה הצבאית הוותיקה מתקשה להשתחרר מתחושת הבעלות על חוכמת ניהול המלחמות פה והמערכות שבין המלחמות. בקומות הגבוהות בקריה בתל־אביב נעלבים מהר מדי מההתרסות של סמוטריץ' בנושאים שכביכול אינם נמצאים בתחום התמחותו, ונוטים לשכוח שעד להחלטה אחרת של הבוחר הישראלי, הוא הממונה הראשי על שימוש ראוי בכספי המיסים של כולנו. לכן אין מנוס מלהקשיב לו בדיון המתלהט על עסקת הרכש החדשה של מטוסי אף־35 ואף־16. מה גם שלאחרונה התבהרה שוב הסכנה בהקשבה של מערכת הביטחון לעצמה בלבד. היא זקוקה נואשות ליועצים חיצוניים.
בסביבת גלנט תדרכו עיתונאים בטענה שהתנגדות סמוטריץ' לאישור מהיר של העסקה תגרור דחייה של שלוש שנים בהגעת המטוסים ותייקר אותם במיליארדים. סמוטריץ', בתגובה, המליץ לגלנט "לאתגר את התפיסות שהובילו להתרסקות ביטחונית". אבל הוויכוח הוא לא רק על המטוסים, שממילא יגיעו רק בעשור הבא, אלא על כל התוספות העצומות שצה"ל דורש בעקבות המלחמה. חלק נכבד מהן אינו נתון במחלוקת, בגלל הצרכים הבוערים של הלחימה הנמשכת בדרום ובצפון, אבל חלק נכבד יותר נובע מתפיסת ביטחון מסוימת, קונספטואלית, ששר האוצר מפקפק בה ומשוכנע שהגיע הזמן לעדכן.
ניצני העימות לבלבו עוד בדצמבר. בדיון ממשלתי הונחה על השולחן טיוטת תוספת תקציב ביטחון בסך 222 מיליארד שקלים לארבע השנים הקרובות. סמוטריץ' תהה בקול כיצד צה"ל הספיק להכין במהירות כה גדולה, תחת אש, הצעת תקציב שמשקללת את לקחי המלחמה עם צורכי העתיד. נציגי צה"ל בדיון נעלבו: "אתה לא סומך עלינו?". סמוטריץ', כדרכו, הבהיר שהוא אכן לא סומך. הוא גם לא התרשם מההערה המאצ'ואיסטית שגלנט סינן לעברו: "אני לא אומר לך איך לנהל את הכלכלה, אל תגיד לי איך לנהל את הביטחון".
בדיון התקציבי שלאחר מכן הוכנס תיקון משמעותי ברוח אחת ההמלצות של סמוטריץ', אבל דווקא התיקון הזה הגביר את חשדותיו שצה"ל עדיין מאלתר. שר האוצר דרש הקמת ועדה ציבורית לבחינת תקציב הביטחון, שתכלול נציגים מומחים מטעמו. אירועי 7 באוקטובר ואילך שכנעו אותו שסדרי העדיפויות המסורתיים של המערכת נשענים על הר גבוה של הנחות יסוד רעועות. הוועדה שהוא דורש להקים עשויה לרענן את ההנחות; למשל, להעדיף תוספת אוגדות לחילות השדה על תוספת של טייסות לחיל האוויר, או למצוא תשובה נאותה יותר לסכנה האיראנית מזו שהמטכ"ל מציע כרגע, אולי תוך אשליה שישראל מסוגלת לסכל את הסכנה בגפה. במקום להקים גדר חדשה בגבול ירדן ב־4 מיליארדי שקלים, כדי למנוע את הברחות הנשק המתעצמות מטהרן ליו"ש, אולי עדיף שם קו ביצורים? הרי ב־7 באוקטובר הוכח מה שווה גדר.
לסמוטריץ' יש השגות גם בסוגיית כלכלת החימושים. לדעתו ייתכן שצה"ל ירה יותר מדי בתחילת המלחמה, בגלל צרכים פסיכולוגיים. הוא לא בטוח שהתשובה לאמברגו האמריקני היא בהכרח ייצור עצמאי מלא של התחמושת שצה"ל נזקק לה. מצד שני אולי כדאי להצטייד בפצצות חכמות פחות ובנשק זול אחר אך בכמויות עצומות, כמו שהאיראנים עושים בהצלחה רבה. הכטב"מים שלהם וזרועות הפרוקסי הופכים בהדרגה לאיום קיומי על ישראל עוד לפני שטהרן הצטיידה בנשק גרעיני, והיא כבר שוקדת על פתיחת חזית חדשה – הים התיכון. לא מן הנמנע שגם מצרים תתפתה להצטרף בשלב מסוים. הצבא שלה התרחב דרמטית בשנים האחרונות, וכנראה לא בגלל סכנת פלישה לאלכסנדריה מקפריסין או ממלטה.
מול סל הסכנות המתעצם הזה מתבקש שיפוץ דרמטי בבניין הכוח של מדינת היהודים. סמוטריץ' מוכן לשלם את המחיר הכרוך בכך, מחיר שכל ישראלי יחוש בכיסו, אולם מבקש לבוא לציבור בידיים נקיות, אחרי סיעור מוחות ותכנון. הוא רוצה חשיבה, רוצה ויכוחים, לא משיכת חבל של אחד הצדדים. מתוך מערכת הביטחון והתעשיות הביטחוניות מתקשרים אליו רבים כדי להביע תמיכה, אבל לפי שעה צמרת המערכת מתבצרת סביב ניירות העבודה התקציביים שצה"ל מנפק. "אם היינו מקימים ועדה בינואר, זה כבר היה מזמן מאחורינו", הוא נאנח השבוע.
מלשכת שר הביטחון נמסר בתגובה שהוא לא מתנגד להקמת ועדה ואף הודיע מי יהיו נציגיו בה, השאלה איזו ועדה. לפי גלנט, ועדה שתבחן את התקציב היא לגיטימית, אבל לא ועדה שתבחן את תפיסת הפעלת הכוח או את סדרי הכוחות. כיוון שלפני שבוע טענתי פה שלרמטכ"ל יש עדיין מונופול על מינוי האלופים החדשים במטכ"ל, מותר לי לכתוב פה השבוע – בלי להיחשד בהטיה – שבנושא התקציבי ובניית הכוח אין מונופול כזה לרמטכ"ל או לשר הביטחון. אני מנחש שאם לוי אשכול היה עדיין ראש ממשלה, הוא היה אומר במבטא הגלותי שלו שהוא דווקא בעד הוועדה של סמוטריץ'.
