האפשרות שיוקם ממשל צבאי ישראלי בעזה באופן זמני הולכת ומתבררת כנקודת מחלוקת מרכזית בקבינט המלחמה. שר הביטחון יואב גלנט תקף את הרעיון בפומבי כבר בשבוע שעבר וגם ראש הממשלה נתניהו, לכאורה האדם שמקדם את התוכנית האת, טרם הביע בה תמיכה באופן רשמי.
אמש (מוצ"ש) השר בני גנץ הצטרף לגלנט כשהציב לנתניהו אולטימטום שכלל שישה תנאים, שאחד מהם היה דרישה להקים "לצד קיום שליטה ביטחונית ישראלית, להקים מנהלת אמריקנית-אירופית-ערבית-פלסטינית, שתנהל אזרחית את הרצועה ותניח בסיס לחלופה עתידית שאינה חמאס ואינה עבאס".
ישנן סיבות טובות לחשוב שהקמת ממשל צבאי זמני ברצועה היא צעד שהיה צריך לקרות כבר מזמן, וישראל לא תוכל לסיים את שלטון חמאס בעזה בלעדיו. ממשל ישראל בעזה, בעוד הוא יהיה זמני, ישמש מענה לחששות ביטחוניים מידיים, ימלא ואקום בעזה שכרגע ממלא אותו חמאס, ויכין את הקרקע לממשל אזרחי פלסטיני מתון שהתהוותו כנראה תגיע בתהליך איטי ומורכב. כאשר הוא כן יוקם, הוא יהיה מוכרח לפעול לצד פעילות מבצעית ישראלית ברצועה, שתימשך בעתיד הנראה לעין.
זו עשויה להיות הדרך היחידה להימנע מהמלכודות והטעויות של העבר, כאשר ישראל נסוגה מעזה הן במישור הצבאי והן במישור האזרחי, יצרה שם ואקום ולא נקפה אצבע כאשר ג'יהאדיסטים פלסטינים בגיבוי איראני בנו צבא טרור מתוחכם שחרט על דגלו את השמדתה של מדינת ישראל.
בעוד שפירוק היכולות הצבאיות של חמאס הינו מאמץ חיוני ומתמשך של צה"ל, הקמת סביבה בטוחה המונעת את התחדשות המשטר המדיני והצבאי של חמאס יכולה להיעשות בשלב הזה רק באמצעות ממשל צבאי. אם לא, חמאס יוכל לנצל כל ואקום כדי להשיב את דריסת רגלו, כפי שכבר ניסה להתחיל לעשות במקומות כמו צפון הרצועה.
פירוק התשתית הצבאית של חמאס וכינון ממשל צבאי ישראלי הינן מטרות ששלובות זו בזו ואם יושגו במקביל, עשויות לקדם יציבות באופן ששום פתרון אחר לא יכול. נראה שמערכת הביטחון מתנגדת לכל גרסה של יוזמה זו, ככל הנראה בשל החשש שהיא עלולה להפוך להסדר קבע שידרוש חלק נכבד מהמשאבים הצבאיים והתקציביים של המדינה.
עם זאת, ישנן מספר דרכים להקים ממשל צבאי, וסביר להניח שהעלויות יהיו נמוכות יותר מאשר להמשיך במאמץ שנדון לכישלון להעביר במהירות את עזה לאוטונומיה אזרחית מקומית מתונה שאיננה קיימת. בינתיים, לממשל בינלאומי כפי שחזה גנץ יהיה סיכוי זעום בלבד לשרוד בתנאים הנוכחיים, שכן הוא ימשוך במהירות את כל האש של חמאס.
המתנגדים למשטר צבאי ברצועה לא מצליחים להציע פתרון אלטרנטיבי לצורך המיידי לייצב את הרצועה ולספק מסגרת שבתוכה יוכל להתקיים ממשל אזרחי בר-קיימא בעתיד. ללא יציבות כזו, חלוקת הסיוע ההומניטרי נותרת בסכנה, כפי שניתן לראות בגניבה וחטיפת המשאבים התמידית של חמאס ובכאוס הנובע מכך, והעזתים ימשיכו להאמין שחמאס יכול לחזור, כלומר אף אחד לא ישתף פעולה ברצינות עם המאמצים להחליף אותו.
כפי שטען בעבר פרופסור קובי מיכאל, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי בתל-אביב ובמכון משגב, ההבטחה שסיוע הומניטרי יגיע למקבליו המיועדים ושכנוע עזתים שחמאס כבר איננו אפשרות כגורם שלטוני הן מטרות שבשלב הזה יהיה ניתן להשיג רק באמצעות מנהל אזרחי של צה"ל.
כל האלטרנטיבות האחרות נראות מנותקות מהמציאות. מתן אפשרות לחמאס להתארגן מחדש תוביל לתבוסה ישראלית; החולשה, חוסר הרצון וחוסר היכולת של הרשות הפלסטינית, כמו גם ההסתה שלה לטרור, מסירים אותה כאפשרות. חוסר המעשיות והסכנה שטמונים בממשל שמבוסס על חמולות בעזה, כפי שהוכח בהתנקשות במנהיגי חמולות בעזה, הופכים גם את האפשרות הזו לבלתי כדאית. כוח רב-לאומי, אף שמדובר באפשרות מושכת מבחינה תיאורטית, הוא חסר ביסוס מעשי כיום, ולא תהיה לו כל יכולת להתמודד עם חמאס צבאית. מה שנותר הוא פתרון ביניים בהנהגת ישראל.
הפוטנציאל שמשטר צבאי ישראלי יהפוך למטרה לטרור הוא משמעותי. עם זאת, הצורך לפרק את יכולותיו של חמאס ולאבטח פרויקטים אזרחיים דורש גישה נועזת. הוא כרוך בממשל זמני שמטרתו לפקח על התפקודים האזרחיים של הרצועה, תוך הכנה לממשל אזרחי עתידי בהובלה מקומית, בגיבוי פיננסי ופוליטי של מדינות המפרץ המתונות, אך ורק כאשר זו תהפוך לאפשרות בת-קיימא – מה שלא קורה כעת.
בעוד שהרעיון של משטר צבאי זמני בעזה נתקל בהסתייגויות, האלטרנטיבות לא מצליחות לתת מענה לצורך המיידי לדפוק מסמר אחרון בארון הקבורה של תקוות חמאס לבנות את עצמו מחדש, או שאינן ניתנות לביצוע כרגע. ממשל כזה אינו נועד כפתרון קבע אלא כצעד הכרחי לקראת ביסוס סביבה יציבה ובטוחה שיכולה לטפח פיתוח של ממשל מקומי מוכשר ולא רדיקלי כאשר הדבר יתאפשר.
באמצעות תכנון מדוקדק וראייה אסטרטגית, פתרון ביניים כזה יכול לשרת בצורה הטובה ביותר את האינטרסים הביטחוניים המרכזיים של ישראל ואת שאיפות היציבות האזוריות, שאמורות לעלות לפני האינטרסים אפילו של בעלות בריתה של ישראל.
