נושא החקלאות הישראלית שב ועולה לכותרות בשנים האחרונות, ולאחרונה בשל המלחמה. החקלאות הייתה ערך מהותי בימי ראשית הציונות ושיבת ציון, אולם ככל שעובר הזמן מתרבים הטיעונים כנגדה, כשאמירה נפוצה היא שבסך הכל מדובר בכלי לספק את תצרוכת המזון. האם באמת החקלאות הישראלית היא מטרד המונע פירות וירקות במחיר זול? והאם חקלאות ישראלית סותרת כלכלה חופשית?
לטעמי התשובה שלילית ולא נכונה. כיום מספקת החקלאות הישראלית כ-50% מתצרוכת המזון העצמית. בעוד שבפירות וירקות מסופק מהייצור המקומי כ-90%, במוצרי דגן מדובר על כ- 85% שמיובא מחו"ל כאשר בארץ מגדלים בעיקר למחסני חירום המחזיקים לשנה. בכפר הגלובלי, נדמה שאכן אין טעם בייצור עצמי של כל סל המזון, כאשר ניתן להשיג בזול במקומות אחרים, בעיקר דגניים.
למרות זאת, ממספר סיבות, עדיין יש חשיבות עצומה ל-50% המיוצרים בארץ. ראשית, היכולת של המדינה לייצר מגוון פירות וירקות מאפשרת בטחון תזונתי למצבי חירום, גם אם במצבים אלו לא נוכל לספק את כל הסל שישנו בשגרה. האפשרות של מדינה עוינת כמו טורקיה לסגור את השער ליבוא עגבניות לארץ, או של מדינות עוינות בחו"ל לסגור כניסת דגניים, מחייבת יכולת יצור שתתן מענה. מעבר לכך, יצור מקומי איכותי יכול להתחרות ביבוא, ולשמור על מחיר נמוך. ניתן לראות זאת יפה בדוגמת השום. בשנים האחרונות הולך ועולה יבוא השום, על חשבון הגידול המקומי. ככל שעבר הזמן והחקלאות המקומית נחלשה עלה מחיר השום הסיני, כשהוא הופך לכמעט מונופול בשוק.
אגב, בסין ומדינות מקור אחרות ליבוא, כמו ירדן וטורקיה, הדרישות מהחקלאי נמוכות בהרבה, אך הוא נמכר כשווה אל מול התוצרת הישראלית. כך, ללא תחרות, המחיר הולך ועולה וגם מקבלים מוצר פחות איכותי. החקלאות מספקת גם פתרונות סביבתיים והייתה מנוף לפיתוח מפעלי מים מהמתקדמים בעולם. אחד מהם – השפד"ן ממחזר את מי השופכין של גוש דן באיכות מהגבוהות העולם, כך שהמדינה גם ממחזרת מים שהיו מזהמים את הסביבה, וגם מוכרת אותם לחקלאות.
בנוסף, שומרת החקלאות על אזורים רבים מהשתלטות, וכדאי לחשוב מה היה קורה אם היו לנו עוד כמה אלפי דונם של חקלאות ביהודה ושומרון. אגב, יהודה ושומרון יכול להוות מקור גידול נהדר לגידולים הדורשים קור או קיץ פחות חם, כאשר כיום רובם מרוכזים בצפון. זאת בנוסף לזה שהטיפול בשופכין ביהודה ושומרון ברמה נמוכה, בין השאר עקב דרישה נמוכה של מים לחקלאות. חשוב לציין, שלפני כ-20 שנה מערכת המשפט חייבה שיפור בתנאים לעובדים הזרים, שגם ככה מרוויחים כאן פי 6 ממה שבמקומותיהם, דבר שפוגע בחקלאי ובצרכן. לאחרונה, עובדים על פיתוחים חדשניים להפיכת קטיפים בהרבה מהענפים לממוכנים, דבר המהווה בשורה חשובה ומאמץ נכון, כשעלות העבודה מוערכת בכ-40% מסך ההוצאות.
ולסיום, מעבר לדיוני הכלכלה והתועלת המעשית, החקלאות מהוה ערך חשוב שיוצר חיבור לארץ שקשה למדוד במונחי כסף. אם נהיה אומת הייטק בלבד, החיבור לארץ ייחלש עם הזמן. כשהקרקע שלרגלינו מהוה בסך הכל בסיס למגדלים רבי קומות, אנחנו עלולים לגלות שבנינו יסודות לא חזקים מספיק. למדנו לאחרונה, שלרוץ לפתרונות קלים בלי לפתור את שורש הבעיה לא עוזר לטווח ארוך. התבססות בלעדית על ייבוא מחו"ל היא פתרון שטחי ללא מבט ארוך טווח. אז נכון, צריך לקדם חקלאות חכמה, לא כל מוצר צריך לגדל בארץ, וצריך להתאמץ להוזיל את התוצרת. אבל כל אלו לא סותרים פיתוח חקלאות ישראלית מפוארת ומשמעותית, זה תלוי בנו ובהבנה וברצון שלנו.
