סרטון חטיפת התצפיתניות מבסיס נחל-עוז הועבר היום לערוצי החדשות השונים ולאתרים הרלוונטיים, במטרה מוצהרת להפעיל לחץ על ממשלת ישראל להגיע לעסקה לשחרור החטופים בכל מחיר. היא ולא חמאס, היא ולא האג, היא ולא העולם שבקלות רבה מדי עבר מ"לעולם לא עוד" ל"מנהר עד ים". עד כה סרטוני השבי שהוציא ארגון הטרור היותר-נאצי-מנאצי חמאס, לא קיבלו במה חדשותית רשמית בישראל, בטענה המוצדקת שמדובר בלוחמה פסיכולוגית נגד המדינה. הערוצים הישראלים נמנעו מלשתף פעולה עם האויב שביקש להחליש אותנו, להביא אותנו להתרסקות ותחנונים והשבת החטופים והחטופות בכל מחיר. היום אותם ערוצים ממש מחבקים בשתי ידיים את המהלך השנוי במחלוקת של מטה המשפחות. "בכל מחיר", למעט המחיר האפקטיבי באמת של לחץ משמעותי ובינלאומי על חמאס ותומכיו.
סרטון התצפיתניות המטלטל נחשף לפני חודשים רבים כחלק מסרט הטבח הלא מצונזר שהוקרן לקבוצות שנבחרו בקפידה, ולמרבה הזוועה הוא יעלה הערב בגרסה סטרילית יותר אך מטלטלת בפני עצמה, שגם בה חלק מבני משפחות התצפיתניות לא צפו עד כה. להבדיל מסרטוני חמאס משבי החטופים, במקרה הזה מדובר בתיעוד האירועים מיום הטבח עצמו, רק שבמקום המסגור המתבקש, המזכיר את אכזריותו של האויב, הנעדר כל ממד אנושי בהתנהלותו, מבקשים במטה המשפחות למסגר את הסרטון הקצר ככזה שמלמד על אכזריות הממשלה דווקא.
העובדה שהסרטון המתעד את התקיפה והחטיפה של התצפיתניות נלקח מתוך מצלמות הגוף של מתרברבי חמאס ברצח ובהתעללות, מחדדת עוד יותר את העובדה שיש בידינו תזכורת כואבת על מה אנחנו נלחמים פה ומול מי. הסרטון הקצרצר הזה קורע לב ומחבר את הצופים לעולם ומלואו שעומד מאחורי כל אחת ואחת מהחיילות היקרות בצבא ההגנה לישראל; טעימה קטנה מכוס התרעלה הנוח'באי שמצאה לה שעת כושר במוקדים רבים בשבעה באוקטובר למשך שעות ארוכות. סעיף משמעותי בכתב אישום עצום נגד ארגון תת-אנושי בשם טרור, ולא פחות מכך נגד כל מי שקורא עדיין "מנהר לים", ומעז להציג עצמו כאישיות ליברלית ומוסרית.
בעקביות מקוממת מטה המשפחות מוצא לנכון גם במקרה הזה להפנות האשמה בלעדית לממשלת ישראל. "הסרטון הוא כתב אישום חריף על מחדל לאומי של הפקרת החטופות והחטופים", נכתב בהודעת המטה. "אין משימה גדולה יותר, אין ניצחון משמעותי יותר ואין סיכוי להחזיר את התקווה לישראל ללא השבת כולם – החיים לשיקום והנרצחים לקבורה". כמו בשלטי החוצות, כמו במונולוגים ובפאנלים השונים בערוצים תומכי המחאה, הלחצים מופעלים נגד המדינה תוך החלשת כוחה במשא ומתן לטובת שחרור החטופים. כאילו מדינת ישראל זנחה שעריה וגדרותיה מול עדר חיות ולא מול ארגון ממוסד היטב, מגובה ונתמך כלכלית ומורלית, בין השאר, על ידי צעירים וליברלים שעוצמים עיניים מול הזוועות הללו בדיוק.
אכן, האחריות הישראלית מוטלת על הממשלה וקברניטיה, על הצבא ועל העומדים בראשו. אכן, השבת החטופים והבאת הנרצחים לקבורה היא מטרה עליונה, בלעדיה שום ניצחון לא יהיה מלא; בלעדיה, אזרחי ישראל האמון במדינה ובמוסדותיה יוותר מוכתם ללא יכולת שיקום, ואיתו תיסדק גם התקווה וגם יכולת העמידה של העורף ואף של צבא העם. אלא שכתב האישום צריך להיות מופנה קודם כול למרצחים עצמם, ולשם המשאבים הרבים המושקעים במחאה להשבתם צריכים ללכת. סרטוני הנוח'בה צריכים להיות מוקרנים במסכי ענק במקומות המועדים להפגנות תמיכה בחמאס, לא בערוצי תקשורת ישראליים בניסיון לכבות את רוח הגבורה הישראלית לבור תחתיות, בדומה לכיבוי המשואות. את טלטלת הטבח בנגב המערבי ואת היות החטופים והנעדרים שבויים באכזריות וללא מידע אודותם ברצועת עזה חווה כל אזרח ישראלי מדי יום, מדי שעה. לא שכחנו, לא הדחקנו. מי שצריך טלטלה הגונה הוא העולם השותק, המאפשר. זה שמפעיל לחציו על הקורבנות במקום להפעיל כל לחץ אפשרי, כלכלי ואחר, על המקריב ועל תומכיו באיראן, בקטאר ובכל מקום שהם.
זה לא אומר שאין סיבות טובות להפעיל לחץ גם על הממשלה, גם אם אחרת לגמרי. מחדל הביטחון בשבעה באוקטובר נחקר ועוד ייחקר, כך גם מהלכי המלחמה הנוכחית. סוגיית החטופים קורעת אותנו בין ההכרח להשיב אותם לבין ההכרח שמחיר השבתם לא יאפשר חטיפות נוספות, מתקפות דומות ולמעשה את מחיקת מדינת ישראל. אם ממשלת ישראל מאמינה שהדרך להשיב את החטופים דרך עסקה מסוכנת פחות מ"בכל מחיר" עוברת דרך לחץ מיליטנטי על חמאס, תואיל להסיר את הכפפות ולחתור לניצחון של אמת. הניסיון לפסוח על שני הסעיפים לא צלח עד כה ולא יצלח.
