בגיל 11 הקלטת הראשונה שלי הייתה של גידי גוב. האלבום האלמותי "אין עוד יום" נתחב בקדחתנות לווקמן סוני החדש שלי ומאותו הרגע הסלילים נעו והקלטת התהפכה מצד לצד עד שידעתי את כל המילים בעל פה.
גוב עד היום, אני מודה, הוא אחד הזמרים הישראלים האהובים עליי וכנראה על עוד רבים. על אף שלא הוציא אלבום חדש בשנים האחרונות, הוא שוב ושוב מופיע בפלייליסטים ברדיו עם שיתופי פעולה חדשים ומרגשים. האחרון שבהם, "מי ישמור עליי", יצא לאחרונה.
לפני כשנה וחצי החל להירקם שיתוף הפעולה המפתיע משהו, כשדודו טסה התקשר לגוב ואמר לו שיש לו שיר בשבילו. גוב הסכים והם החלו לעבוד על השיר, אבל זה לא הסתדר אז והוא נסוג. טסה לא ויתר ושכנע אותו שיש שם פוטנציאל. התוצאה טובה ונותנת בעיטה לבטן הרכה של המאזין הישראלי, במיוחד לנוכח התקופה המורכבת שבה אנחנו נמצאים כבר חודשים ארוכים.
המילים "איך אכלנו אותה" ושם השיר "מי ישמור עליי" קיבלו פתאום נופך חדש ואקטואלי, והן מעבירות צמרמורת ומשרות תובנה ומועקה בעת ובעונה אחת. הכלים ברקע מוסיפים עוד נופך של ייאוש וכובד ומשקפים את מצב הרוח הלאומי.
זהו לא השיר הראשון שגוב מבצע במלחמה הזו. "כל יום מחדש" יצא לפני שלושה חודשים כחלק מהאלבום החדש של הפרויקט של עידן רייכל, "מגדל של אור". מדובר בבלדה מחממת לב, שמחה ובעיקר כיפית כמו שרק גוב יודע לעשות. סיפור אהבה עמוק המתואר במילים פשוטות אך נוגעות ונותן לשומע להתרפק על העבר וההווה. "שנינו ביחד שלא ייגמר, כשאת לידי אז הכול מסתדר, שימי ידך בידי, יפתי את, הייתי בוחר בך כל יום מחדש", מילים שמעניקות נחמה ומעלות חיוך קטן. אולי בגלל השילוב של שיר קליט, הפקה מוזיקלית מדויקת של רייכל והקול המחוספס, החם והבוגר של גוב – שמעורר מיידית נוסטלגיה – השיר הפך מהר מאוד ללהיט.
גוב הוא אחד מהזמרים הישראלים הגדולים שיש לנו כאן. תעיד על כך קריירה ענפה ומוצלחת שאפשר לקבל סחרחורת רק מקריאת ראשי הפרקים שלה.
אין כמעט תחנה במוזיקה הישראלית ששמו לא נקשר בה – מלהקת הנחל, הקמת "כוורת", סרטי קולנוע קאנוניים כמו "הלהקה", הנחיית התוכנית המצליחה "לילה גוב", אלבומי מוזיקה מצליחים עם להיטים על זמניים, "זהו זה", "הכבש השישה עשר", פרסומות ומה לא.
גוב הוא זמר, קומיקאי ושחקן ועוד המון סופרלטיבים, אבל מה שאולי הכי מייחד אותו זו היכולת לבצע שירים על־זמניים שלאו דווקא הוא כתב והלחין. היום כנראה הוא לא היה עובר את האודישנים לכוכב הבא, כי אין לו קול גדול מהחיים וגם לא שואו עוצר נשימה, אבל קסם אישי יש לו בשפע, קצב פנימי ייחודי והומור שובה לב. כך הוא מצליח לזהור גם בגיל 73, עם אותו סוד הצלחה שמיתרגם לאפשרות לעבוד עם כל כך הרבה מוזיקאים.
ההסכמה לשתף פעולה עם יוצרים מגוונים משכה אליו גם ביקורות. גוב, המזוהה מאוד עם הצד השמאלי של המפה הפוליטית, הצליח לחטוף על העשייה שלו מימין ומשמאל. כששר עם הצל בשיר "קטן עלינו", פרויקט שהפיקו סטאטיק וג'ורדי בזמן משבר הקורונה, פרסונות מהאג'נדה השמאלית לא אהבו את מה שראו ולא חסכו במילים. לעומת זאת, השנה כשכיכב בחיקוי של ח"כ לימור סון הר־מלך בזהו זה הוא עורר סערה בציבור הדתי לאומי ובימין.
למרות הביקורות, נראה שהתודעה המובילה את העשייה המוזיקלית של גידי גוב היא שתפקיד המוזיקה הוא לחבר בין הלבבות, והוא לא שוזר את דעותיו בשיריו. האמת שגם אם לא מסכימים על הכול, קשה להתעלם מכך שגוב הוא קול ישראלי חם ומחבק, ולנוכחותו כאן היום יש כוח ציוני מרפא ממש.
