איך יודעים שטרנד תופס אחיזה והופך להיות יותר מגימיק? כשהוא יוצא ממרכזי הערים וכובש גם את הפריפריה. רבות כבר נכתב על ברי היין שפרחו בתקופת הקורונה, כעת, עם המציאות הביטחונית הלא פשוטה, עוד ועוד מסעדנים ממשיכים את המגמה של סגירת מסעדות ופתיחת בית אוכל שדורש מהם פחות סיכון. עם התבססות הז'אנר, גם התפריט עבר אבולוציה. אם בתחילה הוגשו בהם מנות נשנושים, בבחינת האוכל שליד האלכוהול, הרי שכיום משקיעים במזון לא פחות מבשיכר. זהו בדיוק מה שקורה ב"בירקין", בר היין שנפתח לפני כשלושה חודשים ברעננה וכבר מייצר סביבו באזז. המיקום הפתיע אותנו – במקום "סובב אחוזה" נבחר מתחם ווסט שסמוך לפארק רעננה. מצד אחד, אחלה ספוט לאכול בו לפני הופעה, מצד שני נוכחותה של תחנת דלק צמודה בוודאי אינה תורמת לאווירה.
נכנסנו אל החלל הלא גדול, שרובו הולאם מהרחוב על חשבון המדרכה. הוא מחולק לשני אזורי ישיבה, הפנימי מואר יותר ומתאים לארוחת ערב ובשני בר גדול עם צמחייה שיורדת מהתקרה ותאורה עמומה שמתאימה יותר לבליינים. את פנינו קיבלו אווירה רגועה, מלצרים חייכנים ומוזיקת גלגלצ (בילי ג'ואל פינת ג'יין בורדו).
מתפריט היין המרשים, שמתמקד ביקבים ישראליים (קסטל, ויתקין, תבור ועוד ועוד) מתוך כוונה לתמוך ביצרנים מקומיים דווקא בעת הזו, בחרנו כוס רוזה של יתיר מסדרת דרום שהיה מאוזן וחמצמץ, עם קלילות פירותית. אנחנו הלכנו על כוס, אבל מי שמזמין בקבוק מקבל אותו בתוך דיקאנטר שפותח את טעמיו וממחיש עד כמה הם לוקחים כאן ברצינות את היין שלהם. באגף הקוקטיילים (המרשים לא פחות, עם 15 סוגים שונים) דגמנו את "מקרון איספהאן". קודם כול הוא הוגש באופן יפהפה, עם כוס שכבות של נוזל שהחל כתחתית אדומה שהולכת ומתבהרת ככל שעולים עד לקצף בועות ורדרד. הטעמים ששלטו היו של מי ורדים, ליקר ליצ'י, סירופ רימונים ואמרטו מחוזק בוודקה והוא עוטר בדף בצק שקדים אדמדם שטוח ופריך. קוקטייל מושלם וכיפי, שחשבו בו על כל פרט. אבל עוד לפני האלכוהול – הגיע האוכל, ובמהירות שיא. אג'נדת הכחול־לבן נמשכת גם עם חומרי הגלם ששואפים גבוה ומתבססים על התוצרת של "עלה עלה" ובשר מ"לגזיאל".
כמקובל בברים, רוב המנות הן בגודל בינוני ומיועדות לחלוקה (שרינג). התחלנו עם סשימי – דניס במקרה דנן – פרוסות דג נא ששוחות בקרם פלפלים צהובים חרוכים, עם צ'ילי אדום וכוסברה. מנה שהייתה מעט אנמית. היא לא הייתה רעה, והכול היה טרי ועשוי כהלכה, אבל דג נא מצטיין כשהוא מאותגר בטעמים וכאן ניכר חוסר מעוף.
סלט החסות כלל רצועות אגס אדום, צנונית, שקדים קלויים וכולו היה משוח ברוטב "ויניגרט שמפניה" (אוקיי). גם הוא היה בסדר גמור אבל לא מעבר.
מנת ה"רוסט שייטל" כבר עוררה אותנו הרבה יותר. פרוסות בשר דקות שנצרבו קלות ועוטרו בנקודות איולי חרדל וסלסה ורדה. מלמעלה הצלחת נדמתה לרגע כקרפצ'ו אך היא הייתה הרבה יותר ממנו. הבשר היה עסיסי וטופל היטב, הרוטב עשבוני ולחם המחמצת הקלוי שהוגש לצידו היו בני לוויה נפלאים.
משם המשכנו להמבורגר. אפשר לקחת אותו בגרסה המוכרת בלחמנייה, אך לכו על זו נטולת הפחמימה. הוא הוגש מעל "האש בראונס", אם כי לטעמנו התיאור "תפוח אדמה אפוי בסגנון מדורה" היה הולם אותו יותר. ההמבורגר היה שמנמן ובשרני ומעליו הונח כתר בצל סגול צלוי. מעל כל המנה נמזג רוטב יין אדום וציר בקר שצומצמו, שהקנה טעם עשיר לבצל, לבשר ולתפוח האדמה המעוך (שיכול לספוג כך את כל המיצים) והפך אותה לאחת ממנות ההמבורגרים הכי מעניינות שטעמנו.
הערב הסתיים בנפילה קלה עם שני קינוחים בינוניים. מילפיי חלבה שהיה וריאציה לקינוח אלף העלים עם קרם חלווה פרווה בכל הווייתו וטוויל שקדים קלויים קרמלי, שחצץ בין שכבות הקרם. גם ריבוע השוקולד היה די סתמי וחבל שהחלק האחרון של הארוחה לא היה מושקע כמו זה הראשון. ובכל זאת, בירקין היא אופציה חביבה ליציאה קלילה עם חברים או דייט רומנטי, עבור מי שרוצה להרגיש בעיר הגדולה, גם אם הוא בעצם רק במתחם מסחרי.
