הכוונה האמריקנית להעביר חקיקת בזק הכוללת סנקציות נגד גורמים בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, היא לא טובה שהאמריקנים עושים לישראלים, אלא צעד הכרחי של ארה"ב להגנת האינטרסים שלה עצמה. היוזמה, שאמורה לעבור בשני בתי המחוקקים, כוללת הן סנקציות אישיות על התובע והשופטים של בית הדין, והן סנקציות נגד מדינות אשר יצהירו כי בכוונתן לשתף פעולה עם הצווים.
ארצות־הברית היא המדינה הדמוקרטית השנייה אחרי ישראל שלא הכירה ב"חוקת רומא", האמנה שעל בסיסה פועל בית הדין. באוגוסט 2002 הודיעה ישראל כי לא תאשרר את האמנה, לאחר שכשלו מאמציה להשפיע על נוסח האמנה ולמנוע את הכללת "העברת אוכלוסייה לשטח כבוש" ברשימת פשעי המלחמה. בישראל הבינו שהסעיף הטריקי הזה עלול לשמש בסיס להאשמת מקבלי ההחלטות כאן בפשעי מלחמה, בגין עצם קיומה של ההתיישבות ביהודה ושומרון.
גם האמריקנים הבינו לאן הרוח נושבת, וקלטו שתפיסות שמאל רדיקליות המשפיעות על שיקול הדעת של בית הדין, עלולות לגרור את ראשי זרועות הביטחון האמריקנים, כולל הנשיא עצמו, לספסל הנאשמים בעקבות מעורבותם בסכסוכים שונים ברחבי העולם.
כמו בית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ), גם בית הדין הפלילי (ICC) מתנהל בצורה מעוותת מבחינת הנראוּת של הצדק. התובע של בית הדין, כרים חאן, שביקש השבוע להוציא צווי מעצר נגד ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון גלנט, הוא מוסלמי ממוצא פקיסטני, כלומר אדם שהאומה שאליה נולד רואה בישראל מדינת אויב לכל דבר.
מבחינה משפטית, מאחר שמקור הסמכות של בית הדין הפלילי איננו המשפט הבינלאומי המנהגי, הוא נעדר סמכות כל עוד חוקת רומא לא אומצה בחקיקת הכנסת
מבחינה משפטית, מאחר שמקור הסמכות של בית הדין הפלילי איננו המשפט הבינלאומי המנהגי, הוא נעדר סמכות כל עוד חוקת רומא לא אומצה בחקיקת הכנסת. לכן צדקה היועצת המשפטית לממשלה בקביעתה השבוע כי לבית הדין אין שום סמכות להוציא צווים כאלה, שכן ישראל איננה שותפה לאמנה, ואילו הרשות הפלסטינית לא יכולה להיות שותפה משום שהיא איננה מדינה, מה ששומט את הבסיס להחלטת שופטי בית הדין מ־2021 שלפיה סמכותו חלה על יהודה, שומרון ורצועת עזה.
אבל זה לא מספיק. הצווים הללו אינם עוד פעולה משפטית שנעשתה בחוסר סמכות. מדובר בצעד חסר תקדים הפוגע באופן חמור בריבונותה של מדינת ישראל. אף שהצו איננו חוקי, חלק מ־123 המדינות החתומות על חוקת רומא – בהן בריטניה, צרפת, ספרד, הולנד, גרמניה, איטליה וקנדה – עשויות לכבד אותו ולעצור את נתניהו או גלנט אם אלה ינחתו בשטחן. דמיינו מצב שבו ראש הממשלה ממריא לפגישה מדינית במדינה אירופית, כשעל הקרקע ממתינות לו שיירת ניידות משטרה, לא כדי לאבטח אותו בדרכו לפגישות אלא כדי לעצור אותו. אין דרך לכבס התרחשות כזו. זוהי הכרזת מלחמה על סמלי שלטון מובהקים של מדינת היהודים.
כפי שישראל לא יכולה לעמוד מנגד כאשר מדינות או ארגוני טרור מחבלים בריבונותה, כך היא לא יכולה לעמוד מנגד מול ארגון בינלאומי הפוגע פגיעה אנושה בחירותם של סמלי השלטון שלה, יהא מעמדו אשר יהא. ישראל צריכה לפעול בכל הכלים הדיפלומטיים כדי לדרבן את האמריקנים וחלק ממדינות אירופה להפעיל סנקציות חריפות על התובע והשופטים של בית הדין, אולם לא להסתפק בכך.
ישראל צריכה לשקול בכובד ראש צעד דרמטי הרבה יותר, ולהודיע שאם בית הדין יוציא מלפניו את הצווים הללו, כרים חאן ושופטי בית הדין יהיו בעצמם "דרושים לחקירה" בישראל בחשד לעבירה על סעיף 13 לחוק העונשין, העוסק ב"עבירות חוץ נגד המדינה או העם היהודי". המשימה להביאם לחקירה פה תוטל על מה שמכונה "משרד ראש הממשלה", ושכרים חאן יתחיל לפחד מהצל של עצמו.
