ידי הרבנים הראשיים מלאות עבודה. הקדנציה שלהם עומדת להסתיים, ולמעלתם חשוב לוודא שהתקנים הלא מאוישים בבתי הדין הרבניים ימולאו במועמדים הטובים ביותר. יגעת ומצאת תאמין. להלן כמה מהמועמדים:
יהודה מן, חתנו של הרב הראשי דוד לאו, מועמד למשרת דיין בבית הדין האזורי. מן, בחור צעיר, סיים את בחינות הדיינות רק ב־2021; הרב מרדכי רלב"ג, גיסו של הרב לאו, מועמד לקידום לבית הדין הרבני הגדול אחרי שלתפקידו הנוכחי כראש אבות בתי הדין בירושלים, העיר שכל הדיינים משתוקקים לשרת בה, הוצנח בקידום מטאורי.
בג"ץ בלם את הליך מינוי הדיינים החדשים
הרב יצחק יוסף משווה ומעלה: אברהם דרעי – הבן של מחותנו הרב יהודה דרעי, ואחיינו של יו"ר ש"ס אריה דרעי – מועמד גם הוא לתפקיד דיין. לראשון לציון יש מחותן נוסף, הרב הראשי לשעבר שלמה עמאר, שגם הבן יקיר לו יהושע מועמד לתפקיד דיין.
לא רק לרבנים הראשיים מותר. הרב מיכאל עמוס, דיין בית הדין הגדול, תומך במועמדותו של בנו, מאיר. בן דודו, הרב אברהם מאיר שלוש, מועמד לדיינות בבית הדין הגדול. חבר נוסף של בית הדין הרבני הגדול, הרב אברהם שינדלר, תומך גם הוא בשני מועמדים לדיינות: בנו צבי, וגיסו ישי סלומון. הרב מיכאל צדוק תומך גם הוא בבנו, דוד. השמות שמנינו כאן הם רק חלק מהתמונה. פרשת הנפוטיזם בין הממנים לממונים כה ארוכה, שקצר המצע מהשתרע במלואו ברשימה זו.
הפעם האחרונה שבה מונו דיינים לבית הדין הרבני הגדול הייתה ב־2016. המינויים האחרונים לבתי הדין האזוריים נעשו שנתיים מאוחר יותר, בשנת 2018. מאז התפנו לא מעט תקנים, ובהנהלת בתי הדין הצטברו 400 בקשות של בעלי תעודת כושר לדיינות להצטרף לרשימת המועמדים. מסלול ההכשרה לדיינים הוא אולי תוכנית הלימודים הקשה והמפרכת ביותר בישראל. היינו מצפים למתן הזדמנות שווה לכל המועמדים, או לחילופין להעדפת מועמדים ותיקים שצברו ניסיון כמורי הוראה או כדיינים בבתי דין לממונות, על פני צורבים בני יומם שסיימו את המבחנים אתמול. אבל לפוליטיקה החרדית יש היגיון וסטנדרטים משלה.
בית הדין שייך לצעירים
הבליץ הנוכחי החל יום לפני חג הפסח, כשמשרדי הממשלה היו סגורים. השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי, מקורבם של הרב יצחק יוסף ואריה דרעי, שיגר הודעת כינוס דחופה לחברי הוועדה לבחירת דיינים (חלקם לא הספיקו להגיע והצטרפו בזום), ודרש מהם לחתום על הודעה לרשומות, הכוללת שמות של 15 מועמדים לבית הדין הרבני הגדול, ו־90 מועמדים לבתי הדין האזוריים.
ככלל, לכל שלושה חברי ועדה ניתנת אפשרות להציע יחד שמות של מועמדים. מלכיאלי הציע לכופף את הנוהל הזה, ולאפשר לכל חבר ועדה להציע לבדו שישה שמות לבית דין אזורי, ושם אחד לבית הדין הגדול. במקביל הציע השר שהוא ושני הרבנים הראשיים יגישו כל אחד 20 מועמדים לאזורי ושניים לַגדול. כך נוצרה רשימה של 15 מועמדים לבית הדין הגדול ו־90 לאזוריים.
מלכיאלי לא טרח לזמן לפגישה את היועמ"שית של המשרד, וגם לא לפרסם ברשומות את התקנון החדש שהמציא, ודרש מחברי הוועדה להגיש את השמות עד אסרו־חג פסח. בבתי הדין האזוריים מכהנים כיום 87 דיינים, ועקרונית כולם רשאים להתמודד למשרה בבית הדין הגדול, אלא שפורמלית הם זקוקים לתעודת כשירות ממועצת הרבנות הראשית. בשל חג הפסח רובם הגדול כלל לא ידע על בליץ המינויים, וממילא לא היה יכול להשיג את התעודה הנדרשת.
היועמ"שית של המשרד סירבה בתחילה לפרסם את הרשימה ברשומות, אולם מבחינת מלכיאלי זה היה לא יותר ממהמורה קלה. הוא פרסם הודעה ברשומות שלפיה ישנו צורך בבחירת "עד" שבעה דיינים לבית הדין הרבני הגדול, ו"עד" 18־21 דיינים באזורי. בפועל ישנו תקן פנוי אחד בלבד לגדול, ו־14 לאזורי. חמישה ימים לאחר מכן פרסם מלכיאלי ברשומות את הרשימה ה"מתוקנת", שבה מספר המועמדים לבית הדין הגדול לא השתנה, אבל הרשימה לאזורי קיבלה תיקון קל ועלתה ל־130. הדיונים, כך נקבע, יתקיימו במשך שלושה ימים רצופים בשבוע הבא.
במכתב ששלח יועמ"ש בתי הדין, הרב שמעון יעקבי, ליועצת המשפטית לממשלה, הוא הצביע על כמה נתונים מעניינים: 34 מועמדים מהרשימה של מלכיאלי – שהם 33% מכלל המועמדים – הם קרובי משפחה של חברי הוועדה, של דיינים מכהנים או דיינים בדימוס. לעומת זאת, בקרב המועמדים שלא זכו להיכנס לרשימה, שיעור קרובי המשפחה הוא 14%. פירוש רש"י: סיכוייו של מבקש שהוא קרוב משפחה להיכלל ברשימת המועמדים הוא יותר מכפול לעומת סיכוייו של מבקש שאינו קרוב משפחה.
נתון מעניין נוסף מראה שהנפוטיזם מתעלם מסוגיות שוליות כמו ותק וניסיון. 31 מתוך המועמדים הם צעירים שקיבלו כושר לדיינות רק בשנים האחרונות, משנת 2021 ואילך, ומתוך המועמדים הצעירים הללו 42% הם קרובי משפחה של הממנים. תרגום אונקלוס: סיכוייו של אברך צעיר שהוא קרוב משפחה, להיכלל ברשימת המועמדים גָדֵל לפּי שלושה מסיכוייו של בן גילו שאינו קרוב משפחה. 64% למועמד קרוב, ורק 21% למועמד שאינו קרוב.
ובגזרת הפוליטיקה האשכנזית: אחד המועמדים לדיינות הוא הרב ישראל מאיר קוק, חתנו של הרב יוסף אפרתי, מבכירי רבני תנועת דגל התורה, וגם נינו של הרב יוסף שלום אלישיב. הרב אפרתי מונה על ידי המרן הליטאי החדש, הרב דב לנדו, להכריע מי מן המזוהים עם החרדים האשכנזים ייכנס לרשימת המועמדים ומי יקבל תמיכה בבחירות הסופיות. ככל שזה נוגע לחתנו, ההתלבטות תהיה קשה במיוחד.
כל הטוב הזה בלול כמובן במרוץ לבחירת רבנים ראשיים. על פי החוק, הרבנים הראשיים החדשים אמורים להיבחר עד תחילת יוני ולהיכנס לתפקידם בתחילת יולי. בין שתי השקשוקות יש זיקה הדוקה: הרב דוד יוסף, אחיו של הרב הראשי יצחק יוסף, הכריז על מועמדותו לרב ראשי לישראל. גם הרב יהודה דרעי – ראב"ד באר־שבע, אחיו של יו"ר ש"ס אריה דרעי, ואביו של המועמד לדיינות אברהם דרעי – הכריז על מועמדותו לאותו תפקיד בדיוק.
זה רק הולך ונעשה יותר מעניין, אם כי דורש מעט ריכוז: הרב מיכאל עמוס, דיין בית הדין הגדול – חבר ועדת הבחירה לדיינים, אשר בנו מועמד להיבחר לדיין – הכריז גם הוא על מועמדותו לרב ראשי לישראל. ובגזרת הרב האשכנזי, סמוטריץ' הבטיח רב ראשי סרוג אולם בינתיים הרב משה חיים לאו, אחיו של הרב הראשי דוד לאו – הכריז גם הוא על מועמדותו לרב ראשי לישראל. כפי שראינו לעיל, למשפחת לאו יש כמה קרובי משפחה המועמדים להיבחר לבית הדין הגדול ולבית דין אזורי.
למה זה מעניין? כי לרבנים הראשיים לישראל יש זכות למנות עשרה חברים ל"אסיפה הבוחרת", לצד עשרת הדיינים הוותיקים בבתי הדין. צפוי שהרבנים הראשיים יבחרו במצביעים שיהיו נאמנים להם ושיתמכו בקרובי המשפחה שלהם; מנגד, בתוך עשרת הדיינים הוותיקים מצויים שישה דיינים שהם או קרוביהם מקִרבה ראשונה מועמדים לבחירה. התבלבלתם? נעשה את זה פשוט: קרובי המשפחה של הדיינים הוותיקים תלויים במקורבי הרבנים הראשיים ולהפך. אין חומר גלם מושלם יותר לדילים מסריחים. זו כבר לא פרצה קוראת לגנב, זו קריסה מוחלטת של הגדר.
נשאר במשפחה
האם נראה פה התערבות של היועצת המשפטית לממשלה או של בג"ץ? הנחיות היועמ"ש, שאושרו בכמה עתירות לבג"ץ, קובעות איסור על מינויים ממשלתיים בתקופת בחירות. הממשלה איננה נהנית מאמון הכנסת אלא מכוח עקרון הרציפות, וזו בדיוק התקופה שבה גדל החשש למעורבותם של שיקולים מפלגתיים ואישיים במינויים. נוסף על כך, מינויים כאלו מסנדלים את הממשלה הבאה ומכתיבים לה בעלי תפקידים לעומתיים. אפשר לחרוג מההנחיה הזו במקרים של "צורך ממשי וחיוניות", "משרה מקצועית מובהקת שאינה כוללת רכיב משמעותי של מדיניות", וכאשר "למועמד אין זיקה אישית או פוליטית לממנה" – תנאים שכמובן לא מתקיימים פה.
במכתבו מפציר יעקובי ביועמ"שית להחיל את כללי איסור מינויים בניגוד עניינים גם על הוועדה לבחירת דיינים. הרבנים הראשיים עצמם סיימו את כהונתם החוקית לפני כשנה, ומאז הוארכה כהונתם פעמיים בחוקים שנתפרו למידותיהם על ידי הפוליטיקאים החרדים. לא הגיוני, טוען יעקבי, שהם יקבעו את צביון בתי הדין הרבניים שנים קדימה, תוך נטרול כוחם של הרבנים שיבואו בנעליהם. בנוסף, עצם המינויים החדשים לבתי דין אזוריים והצורך לשבץ אותם ברחבי הארץ, מקנים לרב הראשי, המכהן כנשיא בית הדין הרבני הגדול, את הסמכות המיידית לשנות הרכבי דיינים: למנות עשרה אבות בתי דין ושלושה ראב"דים, וכך לקבוע את מקום הכהונה של הדיינים החדשים.
אגב, המצב המוזר הזה יוצר גם בעיה הלכתית, כדברי יעקבי: "ריבוי המקורבים יוצר גם מניעויות הלכתיות רבות על יכולתם של דיינים לתפקד לצד דיינים קרובים להם בהרכב דיינים אחד או לשבת בערעור על החלטות קרובי משפחה".
במכתב תגובה ששלח מלכיאלי ליועמ"שית נטען כי יעקבי עצמו מצוי בניגוד עניינים, שכן הוא בעצמו הגיש מועמדות למשרת דיין ומשזו נדחתה "פנה הוא לפעול בדרכו של אותו פרח טיס שנשר מן הקורס ועבר לעמדת הנ"מ, רוצה לומר 'אם אני לא טס אף אחד לא יטוס'". הבעיה הקטנה היא שיעקבי אומנם מחזיק בתעודת כושר לדיינות אולם לא הגיש מועמדות לתפקיד, ולפני כארבע שנים אף שלח מכתב ליועמ"שית המשרד לשירותי דת ובו הודיע שאינו מועמד לדיינות ואינו מעוניין בכך.
על פניו נראה שהכול כבר סגור. מאחורי הקלעים מדברים על בחירתו של הרב רלב"ג לבית הדין הגדול, כשלבתי הדין האזוריים ייבחרו המקורבים המובהקים: הרב אברהם דרעי, הרב יהודה מן, הרב ישי סלומון, הרב יצחק סננס, הרב מאיר עמוס והרב ישראל מאיר קוק. המערכת מזוהמת לחלוטין, כאשר סמוטריץ' והציונות הדתית בכלל לא במשחק.
