נתונים שפרסם בשבוע שעבר החשב הכללי של משרד האוצר, מעלים כי בחודש אפריל הוצאות הממשלה היו גבוהות ב־11.7 מיליארד שקל לעומת ההכנסות ממיסים. על רקע הוצאות המלחמה, הפער הזה, מה שמכונה "הגירעון", מלווה אותנו כמעט מדי חודש והוא הולך ומצטבר. בחישוב של 12 החודשים האחרונים, הגירעון עומד על 7% מהתוצר, שהם כ־132.2 מיליארד שקל.
רוב גורמי המקצוע בישראל טוענים כי נוכח הנתונים, הממשלה צריכה להעלות מיסים כדי לכסות את ה"בור". אולם בהתחשב בכך שגם ככה האינפלציה עולה ונטל ההוצאות של משקי הבית גדל, האם ישראל יכולה לצלוח את המשבר הכלכלי מבלי להכביד עלינו עוד את הנטל?
משרד האוצר מגייס אומנם כסף בישראל ובחו"ל בעזרת הנפקת איגרות חוב, ובמילים אחרות לקיחת הלוואות שנצטרך גם להחזיר, אבל זה יכול להיות פתרון חלקי בלבד, ובכל מקרה נניח את זה כרגע בצד. כך גם בנוגע לאפשרות לבצע קיצוצים רבים בשומנים – דברים שכתבנו עליהם לא פעם (מתאגיד השידור הציבורי ועד הפנסיות התקציביות). אבל הבה נישאר בתוך גבולות הגזרה של מערכת המס.
בכל שנה מפסידה מדינת ישראל מיליארדי שקלים מהעלמות מס, ולמרות שינויי חקיקה והגברת האכיפה, נראה כי רשויות המס לא ממש מדביקות את הקצב.
ניקח למשל את אחת העבירות הנפוצות ביותר: ניכוי מס באמצעות חשבוניות פיקטיביות. מדובר בחשבונית מס שהוּצאה בגין שירות או מכירה שלא בוצעו באמת. שימוש בחשבוניות פיקטיביות בעסק, ודיווח עליהן לצורך קיזוז תשלומי מע"מ או כהוצאה, משמעותו למעשה הקטנת סכומי המס שהאדם או העסק נדרשים לשלם. העבירה הזו גורמת למדינה הפסדים של מיליארדים, אבל מעבר לכך, היא מעניקה כסות למגוון פעילויות לא חוקיות ומהווה אפיק הכנסה חשוב לארגוני פשיעה וטרור; הללו מוכרים חשבוניות פיקטיביות לעסקים, ומשתמשים ברווחים שהם מפיקים מכך כדי לממן את פעילותם.
שכיר או עצמאי שמגיש דו"ח וצריך לקבל החזר מס, עשוי להמתין גם שלושה חודשים ולעיתים יותר עד שיראה את הכסף בחשבון
מדינת ישראל החליטה בתבונה להילחם במכת המדינה הזו, ובתחילת החודש נכנס לתוקף חוק המחייב לקבל אישור מרשות המיסים עבור כל חשבונית בסכום העולה על 25 אלף שקל. כך, עוסק שקיבל חשבונית מס מעוסק אחר בסכום גבוה מ־25,000 שקלים (לפני מע"מ), לא יוכל לנכות את המע"מ הגלום בחשבונית אם אין לה מספר הקצאה.
הסכום המינימלי שהחל ממנו תחול החובה לקבל מספר הקצאה יֵרד בהדרגה מדי שנה, כך שב־2025 הוא יעמוד על 20 אלף שקל, בשנה שאחריה הוא יהיה 15 אלף, בשנת 2027 הוא יירד לעשרת אלפים שקלים, ובשנת 2028 תחול חובה לקבל אישור והקצאת מספר לכל חשבונית מסכום של 5,000 שקל.
זהו צעד מבורך, אבל בהחלט לא מספיק. מדינת ישראל ורשות המיסים יודעות היכן לחפש העלמות מס, אך הן לא ממש עושות את זה בצורה אפקטיבית. ישנם מגזרים שבהם התופעה הזו רווחת יותר. הכוונה היא לציבור החרדי ובעיקר לחברה הערבית, שם היא גם מתדלקת את הפשיעה במגזר.
לפני חודש הודיעה רשות המיסים כי היא מקימה צוות משימה מיוחד למלחמה בפשיעה במגזר הערבי, תחת הכותרת "נלחמים בכסף השחור, מנצחים את הפשיעה". ברשות הסבירו כי "הציר הכלכלי הוא הגורם המרכזי להתעצמות ארגוני הפשיעה בחברה הערבית, והוא גם המפתח להפלתם. על מנת להתמודד באופן ראוי מול האיום, ולאחר בחינה של הכלים הקיימים ברשות המיסים, הוחלט לחזק ולייעל את דרכי הפעולה של הרשות במלחמה הכלכלית נגד ארגוני הפשיעה". ברשות המיסים התהדרו בהצהרה כי "הצוות יכין תוכנית אסטרטגית כוללת, שתיתן מכה כלכלית אנושה לארגוני הפשיעה".
הלוואי. הבעיה היא שהצהרות כאלו כבר שמענו בעבר. צוותים הוקמו, ועדות ישבו, מומחים בחנו והסיקו מסקנות, אבל העלמות המס ממשיכות בסיטונות. השאלה היא אם מדינת ישראל נכונה לצאת באמת למהלך דרמטי שלא היה כמותו – עם השקעה של עשרות מיליוני שקלים, גיוס משאבים גדול, כוח אדם עוצמתי ומתן סמכויות נרחבות, במיוחד על רקע המלחמה והגירעון המתעצם. השקעה כזו צפויה להחזיר את עצמה תוך זמן קצר, והיא בעלת פוטנציאל להגדיל את ההכנסות ממיסים ועל הדרך להפחית את הפשיעה.
ללמוד מהאמריקנים
בשנה שעברה החליטו רשויות המס בארה"ב (IRS) לצאת במבצע גדול להגדלת הגבייה, בעקבות שחיקה מתמשכת בהכנסות ממיסים. הם הוציאו 2 מיליארד דולר וגייסו אלפי עובדים חדשים. נציב מס ההכנסה האמריקני, דני ורפל, הסביר לוועדת הפיקוח בקונגרס, בדיון שנערך בספטמבר האחרון, שהמהלך הזה שווה כל דולר שהושקע בו וכי הוא יגדיל באופן דרמטי את ההכנסות ממיסים, ובעיקר יאפשר להתמקד בגבייה במקומות רבים שרשויות המס לא נמצאות בהם מספיק.
אבל ורפל הדגיש עוד נקודה חשובה: חלק ניכר מההשקעה הזו יופנה למתן שירות טוב יותר לאזרחים, הן באמצעים דיגיטליים ונגישים והן באמצעות שירות אנושי. לדבריו, שיפור השירות לאזרח והקלת בירוקרטיה יתרמו לא פחות לחיזוק הגבייה.
זה נכון גם למדינת ישראל, בשני המישורים: יש צורך בגיוס והכשרת כוח אדם מיומן, לא כדי להיטפל למשקי הבית, למורה שמלמד שיעורים פרטיים או לאינסטלטור שחזר ממילואים ואולי עובד בשחור (זה כמובן לא בסדר), אלא כדי להתמקד בארגוני הפשיעה ובהעלמות המס הסדרתיות. להשקיע את האנרגיות בכסף הגדול, במהלך שבאמת ישנה את המשוואה.
אבל לא פחות חשוב מכך הוא השירות לאזרח. נכון, נעשו שיפורים, אבל הם לא מספיקים. שכיר או עצמאי שמגיש דו"ח וצריך לקבל החזר מס, עשוי להמתין גם שלושה חודשים ולעיתים יותר עד שיראה את הכסף בחשבון.
אחד ממכריי נדרש לאחרונה לשלם מס שבח בגין חלק מסוים שהוא מחזיק בנכס נדל"ני. הוא דיווח על פרטי העסקה, קיבל חיוב ושילם כחוק. התברר שבמיסוי מקרקעין עשו טעות בחישוב, וכי מגיע לו החזר. טעויות קורות, אבל מאותו רגע, למרות שלל פניות מצידו, לא היה עם מי לדבר. תופעות כאלו עלולות לגרום לחלק מהאנשים לעגל פינות בפעם הבאה. כשהשירות אמין, מהיר ויעיל, ויש חוויית שירות חיובית – אז יש גם מוטיבציה מצד האזרחים הנורמטיביים ושומרי החוק לשתף פעולה, וגם זה עשוי להגדיל את הגבייה.
אם כולם ישלמו מס אמת, אז כולנו נשלם פחות, או לפחות לא נצטרך לשלם יותר, גם בתקופות חריגות שבהן הגירעון מטפס. לשם כך צריך להשקיע במנגנונים חזקים, יעילים ושירותיים.
