סרטון חטיפת התצפיתניות מבסיס נחל־עוז הועבר לערוצי החדשות ולאתרים הרלוונטיים במטרה מוצהרת: להפעיל לחץ על ממשלת ישראל להגיע לעסקה בכל מחיר. היא ולא חמאס, היא ולא האג, היא ולא העולם שבקלות רבה מדי ובמהירות שיא עבר מ"לעולם לא עוד" ל"מהנהר עד הים".
עד כה, סרטוני השבי שהוציא ארגון הטרור היותר־נאצי־מנאצי לא קיבלו במה חדשותית רשמית בישראל, בנימוק המוצדק שמדובר בלוחמה פסיכולוגית נגד המדינה. הערוצים כאן נמנעו משיתוף פעולה עם האויב שביקש להחליש אותנו, להביא אותנו עד כדי התרסקות ותחנונים להשבת החטופים והחטופות בכל מחיר. היום אותם ערוצים ממש מחבקים בשתי ידיים את המהלך השנוי במחלוקת של מטה המשפחות, שקורא בעקביות להשיב את החטופים "בכל מחיר" – למעט המחיר האפקטיבי באמת של לחץ כבד, בינלאומי, על חמאס ותומכיו.
סרטון התצפיתניות המטלטל נחשף כבר בשלבים המוקדמים של המלחמה כחלק מ"סרט הזוועות" הלא מצונזר, שצפו בו רק קבוצות שנבחרו בקפידה. השבוע הוא פורסם בגרסה סטרילית יותר אך מטלטלת בפני עצמה, שגם אותה חלק מבני המשפחות של התצפיתניות לא ראו עד כה. להבדיל מסרטוני החטופים שפרסם חמאס, במקרה הזה מדובר בתיעוד האירועים מיום הטבח עצמו. אלא שבמקום המסגור המתבקש, שיזכיר את אכזריותו של אויב הנעדר כל ממד אנושי, מבקשים במטה המשפחות למסגר את הסרטון הקצר כעדות לאכזריותה של ממשלת ישראל דווקא.
העובדה שסרטון התקיפה והחטיפה של התצפיתניות נלקח מתוך מצלמות הגוף של אנשי חמאס, שביקשו להתרברב ברצח ובהתעללות, מחדדת עוד יותר את התזכורת האכזרית והכואבת על מה אנחנו נלחמים פה ומול מי. הסרטון הקצרצר הזה קורע לב ומחבר את הצופים לעולם ומלואו שעומד מאחורי כל אחת ואחת מהחיילות היקרות בצבא ההגנה לישראל; טעימה קטנה מכוס התרעלה הנוח'באי שמצאה לה שעת כושר במוקדים רבים ב־7 באוקטובר למשך שעות ארוכות. סעיף חשוב בכתב אישום עצום נגד ארגון טרור תת־אנושי, ולא פחות מכך נגד כל מי שקורא עדיין "מהנהר עד הים" ומעז להציג את עצמו כאישיות ליברלית ומוסרית.
בעקביות מקוממת, מטה המשפחות מוצא לנכון גם במקרה הזה להפנות את ההאשמה אל ממשלת ישראל, ואליה בלבד. "הסרטון הוא כתב אישום חריף על מחדל לאומי של הפקרת החטופות והחטופים", נכתב בהודעה מטעם המטה. "אין משימה גדולה יותר, אין ניצחון חשוב יותר ואין סיכוי להחזיר את התקווה לישראל ללא השבת כולם – החיים לשיקום והנרצחים לקבורה". כמו בשלטי החוצות, כמו במונולוגים ובפאנלים בערוצים תומכי המחאה, הלחצים מופעלים נגד המדינה עצמה, תוך החלשת כוחה במשא ומתן לשחרור החטופים. כאילו מדינת ישראל זנחה את שעריה וגדרותיה מול עדר חיות פרא רעבתניות ולא מול ארגון ממוסד היטב, מגובה ונתמך כלכלית ומורלית – בין השאר בידי צעירים ליברלים שעוצמים עיניים מול הזוועות הללו בדיוק. כאילו מצד אחד עומדים מוסדות מדינה וצבא שאכן פישלו בגדול, ובצד האחר תופעת טבע שאי אפשר לבוא אליה בטענות או בתביעות.
כמו בשלטי החוצות ובשידורי הערוצים תומכי המחאה, הלחצים מופעלים נגד המדינה עצמה, תוך החלשת כוחה במשא ומתן
אכן, האחריות בצד הישראלי מוטלת על הממשלה וקברניטיה, על הצבא ועל העומדים בראשו. אכן, השבת החטופים והבאת הנרצחים לקבורה היא מטרה עליונה, בלעדיה שום ניצחון לא יהיה מלא; בלעדיה, האמון של אזרחי ישראל במדינה ובמוסדותיה ייוותר פגוע ללא יכולת שיקום, ואיתו ייסדקו גם התקווה וגם יכולת העמידה של העורף ואף של צבא העם. אלא שכתב האישום צריך להיות מופנה קודם כול למרצחים עצמם, ונגדם גם צריך להפנות את עיקר משאבי הדמוניזציה הכלכליים והרעיוניים. סרטוני הנוח'בה צריכים להיות מוקרנים במסכי ענק במקומות המועדים להפגנות תמיכה בחמאס, לא בערוצי תקשורת ישראליים. הם צריכים לעורר בושה בלב כל מי שתמך בדרך זו או אחרת במרצחים, לחשוף ולשוב ולחשוף את פרצופה של עזה האמיתית. באמצעות המראות האלה צריך להצית את אש הזעם העולמי נגד מפלצות חמאס, לא לנסות לכבות שוב את רוח הגבורה הישראלית.
את טלטלת הטבח בנגב המערבי, ואת המחשבות על החטופים והנעדרים המוחזקים בשבי אכזרי ברצועת עזה, חווה כל אזרח ישראלי מדי יום, מדי שעה. לא שכחנו, לא הדחקנו. להפך. אנחנו מתייסרים בזה אישית וציבורית, בחוגים קטנים ובחוגי ענק. מי שצריך טלטלה הגונה הוא העולם השותק, המאפשר. זה שמפעיל לחציו על הקורבן הישראלי, במקום להפעיל כל לחץ אפשרי על השוחט ועל תומכיו באיראן, בקטר ובכל מקום שהם.
זה לא אומר שאין סיבות טובות להפעיל לחץ גם על הממשלה, מכיוון אחר לגמרי. מחדל הביטחון בשבעה באוקטובר נחקר ועוד ייחקר, וכך גם מהלכי המלחמה שבאה בעקבותיו. סוגיית החטופים קורעת אותנו בין ההכרח להשיב אותם הביתה ובין האחריות לדאוג שמחיר השבתם לא יאפשר חטיפות נוספות, לא יביא למתקפות דומות ולא יגלגל אותנו במהירות למחיקתה של מדינת ישראל הלכה למעשה. אם ממשלת ישראל מאמינה שכדי להשיב את החטופים – בעסקה אחראית ולא מסוכנת לקיומה – יש צורך בלחץ מיליטנטי על חמאס, תואיל להסיר את הכפפות ולחתור לניצחון של אמת. הניסיון לפסוח על שתי הסעיפים לא צלח עד כה, וגם לא יצלח.
לתגובות: orlygogo@gmail.com
