קלדוניה החדשה היא ארכיפלג, קבוצת איים צפופה וירוקה בדרום מערב האוקיינוס השקט, בין אוסטרליה לניו־זילנד. סוף העולם. השטח הכולל שלה הוא כ־19 אלף קילומטרים רבועים, כמעט כמו ישראל שבתחומי הקו הירוק. תצלומי סוכנויות הידיעות ממנה בתחילת השבוע הזכירו קצת את זוועות אוקטובר שלנו: כביש זרוע מכוניות מפויחות, מבנים הרוסים, תמרות עשן כבד וכוחות ביטחון שמנסים לפרוץ צמתים חסומים. היו גם שש גופות, שתיים מהן של שוטרים. מאות נפצעו. נשיא צרפת עמנואל מקרון, שמאז תחילת כהונתו ביקר פעמיים בקלדוניה, הוקיע את האלימות וקרא להידברות. הוא נאלץ לבטל חופשה מתוכננת בנורמנדי.
מה לצרפת ולקלדוניה המרוחקת מפריז 18 אלף קילומטרים? ובכן, הרפובליקה שולטת שם עוד מהתקופה הקולוניאליסטית וימי נפוליאון השלישי. לכאורה התקופה הזו הסתיימה מזמן, וכל עמי תבל – למעט הפלסטינים – נהנים מעצמאות, אבל הנה באו המהומות בקלדוניה והזכירו שיש בעולמנו עוד כמה עמים מדוכאי ריבונות מלבד העם האומלל שבין ג'נין לדהריה.
אגב, הצרפתים שולטים בשלל טריטוריות נוספות מעבר לים: גוואדלופ, גיאנה הצרפתית, מרטיניק, ראוניון, מיוט. כמו כן הם מושלים באי קורסיקה שבים התיכון, אחרי שעד כה הצליחו לדכא בו תנועות בדלניות, והעניקו לו מעמד של חבל צרפתי נורמטיבי. גם בקלדוניה הם כביכול עמדו בדרישות החוק הבינלאומי, כשערכו משאלי עם בעד ונגד התנתקות מצרפת. רוב התושבים היו נגד, אלא שהרוב הלך והצטמק ממשאל למשאל, עד שנוצר חשש שבמשאל הבא קלדוניה תדרוש עצמאות. ובכן, ממשל מקרון מצא פתרון: האספה הלאומית בצרפת שינתה לפני כשבועיים את הכללים, והצביעה ברוב מוחץ בעד הצעת חוק שתעניק זכות הצבעה גם לאזרחים לא ילידים שנאחזו בארכיפלג המרוחק בעשר השנים האחרונות. כלומר, מתנחלים מצרפת.
קידום החוק גרר את מהומות הדמים. שוחרי העצמאות המקומיים השביתו את נמל התעופה, סגרו בתי ספר, הציתו מכוניות, הציבו מחסומים ופתחו באש לעבר כוחות הביטחון. הנציב העליון לואי לה־פרנק הכריז ש"הסדר הרפובליקני ישוב על כנו, יהיה המחיר אשר יהיה". הוא שלח שוטרים לדיכוי המהומות. ביום שני לפנות ערב כינס מקרון בארמון האליזה ישיבת חירום של המועצה לביטחון לאומי, ובה הוחלט לגייס אנשי מילואים כדי "להגן על מבני הציבור" במושבה.
מקרון וחברי הקבינט שלו נחושים בדעתם לשמור על קלדוניה צרפתית. כלי התקשורת המקורבים לממשל בזים לאישי שמאל שדורשים לשים קץ לכיבוש, אך האישים הללו לפחות עקביים, מה שאי אפשר להגיד על מקרון. בחודש שעבר הוא הנחה את נציגו במועצת הביטחון להצביע בעד ההכרה במדינה פלסטינית. ביום שני, במקביל לדיון החירום באליזה על קלדוניה, פרסם משרד החוץ שלו הודעת תמיכה למעשה, יחידה מסוגה במערב, בהחלטת התובע בהאג להוציא צו מעצר לראש ממשלת ישראל. שלשום הוא קצת התחרט, ופרסם תיקון מסוים. אולי התעורר בו חשש שנורווגיה, ספרד ואירלנד יכירו יום אחד גם בעצמאות קלדוניה.
