יש נושא שלא מרבים לדבר עליו, המטריד מאוד את צמרת צה"ל: השחיקה הפיזית והנפשית של החיילים, בעיקר בסדיר והמחסור הגדול במפקדים.
הרקע לשחיקה הוא התמשכות המלחמה, כמובן. צה"ל נבנה לאורך עשרות שנים לפי תפיסת הפעלה שקבעה כי השאיפה היא שכל מלחמה תהיה קצרה ככל האפשר, ותיערך בשטח האויב. מלחמת חרבות ברזל מתנהלת גם בשטחנו, ולפי שעה לא רואים את סופה של המערכה גם לאחר כמעט שמונה חודשים.
כשביקר שר האוצר בצלאל סמוטריץ' השבוע בצפון ודיבר על כיבוש השטח מעבר לגבול, "עד לליטני" כדבריו, בקרב רבים מהשומעים עלו שאלות בדבר יכולתו של צה"ל לעמוד במשימה כזו לנוכח מאגר הרקטות העצום שמחזיק חיזבאללה, העיכובים במשלוחי הנשק מארה"ב וסדר הכוחות של צה"ל. רק כדי לסבר את האוזן: כמות הטנקים שמחזיק צה"ל כיום היא פחות ממחצית הטנקים שעמדו לרשותו לפני כעשור – הרבה פחות מ"הקו האדום" שהוגדר בעבר במטכ"ל. צה"ל הוא צבא קטן מדי אל מול המשימות הרבות שהוא אמור להתמודד איתן בזירות השונות.
מה מצב כוח האדם? מאז אוקטובר 2023 איבד צה"ל מאות לוחמים ומפקדים, והמספר של נכי צה"ל מאז תחילת המלחמה הגיע לנתון לא ייאמן – עשרת אלפים איש, רבים מהם פגועי נפש. המחסור בחיילים מורגש בכל רחבי הצבא, אך ה"בור" הגדול ביותר נמצא בדרג מפקדי השדה – מפקדי המחלקות והפלוגות, למשל. תופעה חמורה כל כך של היעדר מפקדים ולוחמים זכורה רק ממלחמת יום הכיפורים, שאלפי משוחררים חזרו בעקבותיה לשירות סדיר.
ישנו גם עניין הכשירות הנפשית של הלוחמים, ולצורך הדוגמה נתמקד בלוחמי סיירת גבעתי: מדובר ביחידה לא גדולה שנמצאת כבר חודשים בלב הקרבות, וספגה אבדות רבות. גם השבוע נפלו שניים מאנשי הסיירת בקרבות רפיח – נחמן מאיר חיים וקנין מאילת ונועם בטאן מיד־רמב"ם. מלבד הצער העצום על הנופלים והפצועים, הלוחמים שעדיין נמצאים בשטח אפילו לא יכולים לנסוע להלוויות חבריהם. הם נמצאים במתח עצום ללא הפוגה, ואין להם זמן להתאושש גם מתקריות שבאופן אישי הם עוברים בשלום. הסכנה הבאה אורבת תדיר מעבר לפינה.
לוחמי סיירת גבעתי זכו רק לחופשה "רגילה" אחת מפרוץ המלחמה, לפני כחודש וחצי, וזו הופסקה מיד בתחילתה כשהתקבלה ההחלטה להיערך לכיבוש רפיח. החיילים היו צריכים לאסוף עצמם מהחופשה הקצרה ולהתייצב בבסיס היחידה לקראת תקופת לחימה ממושכת נוספת.
תקופת לחימה צפופה ונמרצת כל כך, ברצף ארוך ולמשך זמן רב, לא הייתה בצה"ל מאז ימי מלחמת השחרור. ספק גדול אם אפילו אז היא הייתה כה ארוכה, שכן במלחמת השחרור היו שתי הפוגות ארוכות בין הקרבות. אפשר להשוות את מה שעוברים הלוחמים כיום בעיקר לחוויות של לוחמי צבא ארה"ב בעיראק ובאפגניסטן, אלא ששם היו אלה אנשי קבע מבוגרים בהרבה מחיילי החובה של צה"ל. אגב, גם רבים מהם סובלים מתופעות של פוסט־טראומה לאורך שנים.
בצה"ל מודעים לבעיה הקשה. באחרונה קיים אלוף פיקוד הדרום ירון פינקלמן סמינר למפקדים בנושא ההתמודדות עם שחיקת החיילים. האמצעי היעיל ביותר לפי שעה הוא שיחות עם פסיכולוגים. אלה מציפים את מחנות צה"ל מסביב לרצועת עזה ולעיתים גם בגבול הצפון, ועורכים שיחות עם החיילים לפני הקרבות ואחריהם.
קולרים וקרטיבים
צה"ל ומשמר הגבול ערכו השבוע מבצע מוצלח נגד תשתיות הטרור בג'נין, אבל זירת הלחימה העיקרית נותרה עזה. ברצועה פועלות שתי אוגדות הסדיר של צה"ל, 162 ו־98. אוגדה 162 מנהלת את הלחימה ברפיח, ומטרתה העיקרית היא השתלטות על ציר פילדלפי והרס המנהרות שמחברות בין רצועת עזה למצרים, אבל צה"ל משתלט גם על שכונות בלב העיר. השבוע היו אלה שכונות ברזיל ואל־שבורה.
על נחיצות המבצע ברפיח אין שום סימן שאלה. הוא היה צריך לצאת לדרך כבר לפני חודשים רבים, ואפילו ארה"ב ומצרים הסירו את התנגדותן אחרי שנוכחו לדעת כי צה"ל הצליח לפנות מאזורי הקרבות לא פחות מ־800 אלף מהפליטים שהגיעו לרפיח מצפון הרצועה. מנגד, מטרת פעילותה של אוגדה 98 בצפון הרצועה שנויה במחלוקת משום שהיא מתנהלת באזורים שלכאורה כבר נכבשו על ידי צה"ל לפחות פעם אחת. האם כיבוש מחדש של השטח יקרב את צה"ל סוף־סוף להכרעה של חמאס? לא בטוח.
השבוע התעניינתי בנעשה בקרבות שמתנהלים בלב מחנה הפליטים של ג'באליה כאשר ביקרתי במפקדה הקדמית של חטיבת הצנחנים. צריך להסיר את הכובע בפני הלוחמים: הם מתפרסים לכל אורך מרחב ג'באליה, בעיר ובמחנה הפליטים, שבו גרים לא פחות מ־100 אלף אנשים.
גם הכיבוש החוזר של ג'באליה מתנהל תחת אש כבדה, כמעט כמו בכניסה הראשונה לפני חודשים. נראה כי חמאס שיקם את יכולות הפיקוד והשליטה שלו, ונערך לקבל את הכוחות בכמה קווי הגנה, שהראשון שבהם היה לצד "ציר טנצ'ר", המשכו של כביש 4 בישראל. חמאס גייס לשורותיו צעירים שממלאים את מקומם של אלה שנהרגו מאז אוקטובר. האיום העיקרי על כוחותינו נותר מטולי הרקטות מסוג "יאסין", טיל נגד טנקים מייצור עצמי, וכן מטענים המפוזרים בכל מקום.
ההתקדמות של כוחות הקרקע זהירה, והם עדיין פועלים בחסות הפצצות כבדות של מטוסי קרב וארטילריה לפני שהם נכנסים לכל תא שטח חדש. את פעילותם מלווים מטוסי ללא טייס חמושים ומסוקי קרב. ההיתקלויות בשטח מתרחשות בכל כמה שעות.
אחת התקריות הקשות ביותר עד כה בג'באליה גבתה את חייהם של שישה לוחמים ומפקדים מפלוגת ח"צ, חרדים צנחנים, בחטיבה. רצף האירועים התחיל בהיתקלות שבה נפצע קשה מאוד מפקד הפלוגה, רס"ן גל שבת מקציר, שלאחר מכן מת מפצעיו, ושלושה לוחמים נפצעו. כעבור כשלוש שעות, בזמן שמפקד הפלוגה כבר לא היה בשטח, ראו לוחמי שריון ששייכים לאותה פלוגה כמה קני רובים מבצבצים מתוך בית, וחשדו כי מדובר במחבלים. הם ירו על הבית שני פגזים, ולרוע המזל הרגו בשוגג את חבריהם סרן רועי בית־יעקב מעלי, גילעד אריה בוים מקרני־שומרון, דניאל חמו מטבריה, אילן כהן מכרמיאל ובצלאל דוד שעשוע מתל־אביב. מירי זה נפצעו גם שבעה חיילים.
קשה לא להתרשם מהלקחים הרבים שמפיק צה"ל תוך כדי לחימה ומהמאמץ הלוגיסטי האדיר שמלווה את פעילות הכוחות. כך למשל, עם בוא השרב מילא צה"ל את ג'באליה ב"קולרים" שמקלים במידת האפשר את השרב, וגם שולח אינספור ארטיקים ללוחמים. הלחימה בצפון הרצועה תסתיים לפני הפעולה ברפיח, אבל גם היא אינה קרובה לסיום.
בינתיים במוסד
שני האירועים שהשפעתם על הלחימה בעזה השבוע הייתה הגדולה ביותר, לצד פרסום צילומי חטיפת התצפיתניות, קשורים למאבק על דעת הקהל: בקשת התובע בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג להוציא צווי מעצר לראש הממשלה בנימין נתניהו ולשר הביטחון יואב גלנט היא מכה קשה לכולנו; אם בית הדין השני בהאג, בית הדין הבינלאומי לצדק, יפרסם צו לעצירת המלחמה – המכה תהיה קשה שבעתיים.
ישראל מתמודדת עם מפולת מדינית חובקת עולם. למשל, צוות שגרירות ישראל בבוגוטה, בירת קולומביה, עסוק בימים אלה באריזת ארגזים לקראת פינוי השגרירות עד ל־16 ביוני. גם הסכם הנורמליזציה עם ערב הסעודית, שעשוי לשנות את פני המזרח התיכון, אינו נראה מוחשי כרגע, אף שהכול יכול להשתנות תוך ימים במציאות האזורית שלנו.
גם למות נשיא איראן איבראהים ראיסי ושר החוץ חוסיין אמיר עבדאללהיאן עשויה להיות השפעה על הנעשה. נסיבות ההתרסקות, שמזכירות אינספור התנקשויות בעולם, העלו את השאלה אם ידו של המוסד הייתה קשורה לאירוע. הרי באותה שעה יצאו, באותה שיירה ממש, מסוקים אחרים מאזרבייג'ן, ונחתו ללא פגע. ישראל, כידוע, מכחישה כל מעורבות באסון.
בינתיים נמשך מצעד המינויים המעניין במערכת הביטחון: מפקד סיירת מטכ"ל, י', פינה את מקומו לנ'. במוסד, הארגון היחיד במערכת הביטחון שבו לא מצפים להתפטרות מפקדו בגלל מחדלי 7 באוקטובר, עומד להתחלף הסגן. ה', הסגן היוצא, ייכנס לתקופת המתנה לפני שיתמודד על תפקיד ראש המוסד הבא. ראש המוסד דדי ברנע צפוי להכריז בקרוב על מחליפו. מועמד בולט הוא ע', ראש האגף להפעלת סוכנים. ברנע החזיר את ע' מהאזרחות לתפקיד זה, לאחר שבתחילת הקריירה שלו שימש ע' כקצין איסוף מודיעין במוסד. גםע' צפוי להתמודד על ראשות המוסד בבוא היום.
ואם בחילופי גברי עסקינן, יש מי שסבור כי ראש אמ"ן, אלוף אהרון חליוה, בנה לאורך השנים את הקריירה שלו מתוך כוונה להתמודד ביום מן הימים על תפקיד ראש המוסד. חליוה, מכל מקום, סופר לאחור את ימיו בצה"ל, וסביר להניח שכבר לא יתמודד עוד על תפקיד ביטחוני בכיר.
