המועד המדויק של הבחירות לכהונת הרבנים הראשיים לישראל טרם נקבע, אך כבר כעת אפשר להעריך בצער שהחלום של בחירת רב ראשי ציוני־דתי הולך ונגוז. מתברר שגם כינוס ועדת רבנים מכל הקשת הדתית־לאומית, וכן מתן גיבוי פוליטי מוחלט להחלטות הוועדה לא הצליחו לגבש את המגזר מאחורי מועמדות אחת, מוסכמת וברורה. כפי שדיווח פה עמיתי עמיאל ירחי, הבחירות – שהיו צריכות להיערך על פי חוק לכל המאוחר בשבוע הבא – יתקיימו בפועל רק בעוד כחודש. הרבנים הראשיים הבאים ייבחרו ממש ברגע האחרון, וממילא נותר עוד זמן רב לבחישות, ניסיונות התמודדות, שמועות והשערות.
כהונתם של הרבנים הראשיים הייתה אמורה לפקוע כבר בחודש אב שעבר. לקראת מועד הבחירה המקורי נערכו רבני הציונות הדתית ובחרו מועמד מוסכם מטעמם לכהונה החשובה. מי שהוביל את התהליך היה הרב יעקב אריאל, רב העיר רמת־גן לשעבר, מזקני רבני הציונות הדתית. יושב ראש מפלגת הציונות הדתית ביקש ממנו לנהל אותו, שכן השר בצלאל סמוטריץ' קיווה שבחירת מועמד מוסכם בידי רבנים מכל גווני הקשת המגזרית תאפשר להביא, לראשונה זה שלושים שנה, לבחירת רב ראשי ציוני־דתי.
המודל שעמד לנגד עיניו היה בחירת הרב אריה שטרן לרבה של ירושלים. הרב שטרן נבחר בידי פורום שכלל נציגים מהקהילות הציוניות־דתיות בעיר, ואחרי שהוגדר כמועמד המוסכם כולם דבקו במועמדותו. התהליך בירושלים נמשך שנים רבות, ובכל זאת הרב שטרן נבחר לבסוף וכיהן כמה שנים כרב העיר, בין השאר הודות לעסקה מוצלחת בין מפלגות הבית היהודי לש"ס. לעומת זאת, בבחירות לרבנות הראשית לא הצליחה הציונות הדתית להתאחד פעם אחר פעם, ולכן נבחרו רבנים המזוהים עם הציבור החרדי.
סמוטריץ' חתם עסקה עם ש"ס לקראת הבחירות לרבנות הראשית, והניח שעם מועמד מוסכם הוא יוכל להגיע להישג ציוני־דתי גם בשדה הרבני. ועדת הרבנים אכן התכנסה במעמד חגיגי ומרגש, כשהיא כוללת רבנים מכל הקשת – מרבני הר המור ועד לרבני הקיבוץ הדתי. המועמד שבחרו, הרב מאיר כהנא, אינו ידוע מאוד בציבור הרחב, אך בקרב רבני הציונות הדתית הוא דמות מוכרת ואהודה: בוגר ישיבת הסדר, סגן אלוף במילואים, ר"מ לשעבר בישיבת הסדר, וכיום דיין מוערך במערכת בתי הדין הרבניים. אין חולק שהוא בעל כישורים שיאפשרו לו לשמש כרב הראשי לישראל. ואכן, מיד לאחר הבחירה התייצבו כל חברי ועדת הרבנים מאחורי מועמדותו, והבהירו כי הוא המועמד היחיד של רבני הציונות הדתית.
לכאורה דבר לא היה אמור להשתנות ב־11 החודשים שחלפו מאז, אך בפועל לא כך היה. רבנים שהתמודדו בהליך והתחייבו לא להתמודד בבחירות אם לא יזכו באמון הוועדה החלו לבחון את האפשרות להגשת מועמדותם, לצד רבנים אחרים שלא היו מעורבים בהליך. התוצאה היא שבבחירות הקרובות עשויים להתמודד על כהונת הרב הראשי האשכנזי או הספרדי שלושה עד ארבעה רבנים ציוניים־דתיים. התמודדות כזאת, גם אם יינתנו לה הצדקות אידיאולוגיות והלכתיות, משמעותה הפסד מוחלט. רב ציוני־דתי לא ייבחר לרב הראשי לישראל – לא הרב כהנא ולא אף אחד אחר.
הזמן קצר. חודש בלבד נותר עד למועד הבחירות המשוער, ובפני הציונות הדתית נותרו רק שתי ברירות: להתאחד מאחורי מועמדות הרב כהנא, או לוותר סופית על הזיקה לרבנות הראשית, מוסד שנחשב בעבר לאחד ממעוזיה ולאבן פינה בתהליך הגאולה ושיבת עם ישראל לארצו ולעצמו.
