זוכרים את הזעקות על המחסור בשופטים, את הטענות ששר המשפטים חונק את מערכת בתי המשפט ולא נותן למנות שופטים כנדרש? מתברר שבשבועות האחרונים, בשקט, כמעט בלי ששמנו לב, נבחרו יותר ממאה שופטים ורשמים לבתי המשפט בכל רחבי הארץ. הישיבות הסוערות של הוועדה לבחירת שופטים, שיצאו מהן בעבר פעם אחר פעם כותרות דרמטיות, הפכו בשבועות האלו למשעממות כמעט. בכל ישיבה נבחרו עשרות שופטים ורשמים בהסכמה רחבה, כשכל חברי הוועדה מצביעים בעד המינויים פה אחד.
מי שעומד במידה רבה מאחורי המפנה הוא מנהל בתי המשפט החדש, השופט צחי עוזיאל, שסייע לצדדים להגיע להסכמות. בחלק מהמקרים ההסכמות הושגו לפני הישיבה, ותהליך הבחירה ישיבה עצמה היה קצר. בישיבה נוספת, שתתקיים כנראה בקרוב, ימונו גם שופטים לבתי הדין לעבודה, ובכך תושלם כמעט לחלוטין מלאכת בחירת השופטים לתקופה הקרובה.
מדוע רק "כמעט"? משום ששתי סוגיות נפיצות במיוחד, שנותרו על השולחן גם לאחר בליץ מינוי השופטים, מעיבות על האידיליה כביכול: בחירת שופטים לבתי המשפט (שלום ומחוזי) במחוז ירושלים, ובחירת 2־3 שופטים חדשים לבית המשפט העליון.
לכאורה, שופטי העליון החברים בוועדה אמורים לדחוף לבחירה מהירה של עמיתיהם הבאים. מתברר שדווקא הם אלה שמתנגדים לבחירת שופטים חדשים לבית המשפט העליון בעת הזו. מדוע?
מיד עם השבעתה של הממשלה ה־37 בשלהי דצמבר 2022 הודיע שר המשפטים הטרי, יריב לוין, שאין בכוונתו לכנס את הוועדה לבחירת שופטים בהרכבה הנוכחי. לוין הבהיר פעם אחר פעם כי לדעתו הרכבה מעוות, ולפיכך יש לשנותו לפני שניגשים למלאכת בחירת השופטים. הוא ויושב ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, ח"כ שמחה רוטמן, החלו כבר בתהליך החקיקה, שהגיע עד לסף הקריאה השנייה והשלישית. ברגע האחרון התהליך נבלם, והרפורמה המשפטית כולה נעצרה. גם לאחר שחקיקת הרפורמה חודשה, היא התמקדה בצמצום עילת הסבירות. שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים נזנח. כך קרה שבפועל, במשך יותר משנה, לא נבחרו שופטים במדינת ישראל, ובבתי המשפט התפנו תקנים רבים שהמתינו לאיוש.
בעקבות שילוב נסיבות, עתירה לבג"ץ שהוגשה נגד שר המשפטים ופרוץ המלחמה בשמחת תורה, שינה לוין את עמדתו. בראשית נובמבר הוא הודיע לבג"ץ שבכוונתו לכנס את הוועדה בהרכבה הקיים, אך סייג את הסכמתו. "לא ראוי בזמן מלחמה לעסוק בנושאים במחלוקת", כתב בהודעה ששיגר לבג"ץ, ובפועל הנהיג בוועדה כלל חדש: לא מעלים להצבעה בחירת שופט מבלי שמתגבשת סביבה הסכמה פה אחד. כך מונו בוועדה שופטים רבים, לעיתים בקלות ולפעמים במשא ומתן שהגיע אל סף משבר – אך מרבית הבעיות נפתרו. סוגיה אחת ניצבת עדיין כאבן נגף.
שופטי העליון בוועדה מתעקשים לא לדון בבחירת שופטים לבית המשפט העליון בלי לבחור תחילה נשיא חדש לבית המשפט במינוי קבע. מבחינתם, אם אין נשיא חדש – אין גם שופטים חדשים. לטעמם, בחירתו של השופט יצחק עמית לנשיא חייבת להיות אוטומטית, בהתאם לנוהג הסניוריטי, ואין מקום למשא ומתן בשאלה מי יהיה נשיא העליון הבא. לוין, לעומתם, לא מוכן להשלים עם בחירתו של עמית, ועוד יותר מסרב לקבל את בחירתו כגזרה משמיים.
כטיעון מחזק לעמדתם מציינים השופטים כי סירובו של לוין להעלות להצבעה מינויים שאינם מוסכמים אינו חוקי, משום שהדבר משנה את יחסי הכוחות בוועדה. לטענתם, יש להצביע מיידית על מינוי הנשיא הבא, ובגלל שהאגף בראשות שופטי העליון נהנה מרוב של שישה חברים בוועדה – בחירתו של השופט עמית לנשיא מובטחת.
אבל לוין דורש להגיע להסכמה רחבה על זהות שופטי העליון החדשים וגם על זהות הנשיא הבא, ובדרך לפתור גם את סוגיית בחירת השופטים לבתי המשפט בירושלים. עד שהמחלוקת הזאת תיפתר – בהסכמה או בהתערבות של בג"ץ – התקנים הפנויים בעליון ובמחוז ירושלים לא יאוישו בשופטים חדשים.
