אין תקדים בשום מלחמה בעולם למהלך שבו צד אחד מכניס כמעט ללא הגבלה סיוע לצד שמנסה להשמיד אותו. זו גם חרפה מוסרית, וגם חיזוק האויב בשעת מלחמה ותקיעת מקלות בגלגלי המלחמה. הלב מתפוצץ מהמחשבה שבמו ידינו אנו מאריכים את זמן הנשימה של יחיא סנוואר ומאפשרים את המשך שלטון חמאס ברצועת עזה באמצעות ההשתלטות על הסיוע וחלוקתו.
כחבר הקואליציה בחרתי להשתתף בעצמי באחת ממחאות צו 9 סמוך לנמל אשדוד, במטרה להדהד את המסר שלה. אולם יש פער ענק בין מחאה ובין "כל דאלים גבר". מטרתה של מחאה היא לנסות לשנות את מדיניות הממשלה, להעביר את המסר. היא נשמת אפה של חברה מתוקנת והדרך להשפיע ישירות על מקבלי ההחלטות בדמוקרטיה. כפוליטיקאי אני תמיד שמח לראות אנשים שיוצאים מהבית מתוך אכפתיות כדי להשפיע על המציאות, גם כשהם מפגינים נגדי. אבל "כל דאלים גבר" מטרתו לשנות בכוח את מדיניות הממשלה ולהתעלם מהדרך שבה קבענו, כלל חלקי עם ישראל, לחיות יחד.
מי שפועל כך מצהיר שמבחינתו אין שום ערך לתהליך קבלת ההחלטות המשותף במדינה. נכון, בשנה האחרונה היו פה מי שעשו בדיוק את זה וניסו לשנות החלטות דמוקרטיות באמצעות סרבנות, שיבוש החיים במדינה, פגיעה מכוונת בכלכלה ויצירת סכנה ביטחונית לכולנו. לא כל מתנגדי הרפורמה פעלו כך, ולמעשה רובם המוחלט ניהלו ויכוח הוגן בגבולות הגזרה הלגיטימיים. אולם בתוכם בלט קומץ שניסה לכפות את דעתו על שאר העם בכוח, ואף התגאה בכך. אמירות כמו "לא יהיה חיל אוויר ולא תהיה כלכלה" נאמרו בפומבי מפי לא מעט אנשים, והם אכן הצליחו להשפיע על מדיניות הממשלה, שלא רצתה לשפוך את התינוק עם המים. איך הרגשתם מול החבלה המכוונת הזאת בביטחון, בשגרת החיים ובכלכלה כדי לשנות מדיניות שתמכתם בה, גם אם הפעולה הגיעה מצד קומץ בלבד?
אנרכיה היא דבר מתגלגל, וכל מי שחושב שהוא יכול לשלוט בה יגלה בדרך הקשה שגם בדעתו אף אחד לא יתחשב. הרי אם אפשר לפגוע פיזית במשאיות הסיוע, אפשר גם לפגוע במשאיות שהן "ספק סיוע", ואז גם בחיילים שמנסים לשמור על המשאיות הללו. לצערי, הדברים הללו אכן התרחשו.
החיילים היקרים שעזבו את כל מה שיש להם כדי לשרת במסירות במילואים ולהגן בגופם עלינו, תושבי יו"ש, נפגעו פיזית על ידי יהודים. באיזה עולם אפשר להצדיק פגיעה בחיילים? האם למישהו יש ספק שרוב הישראלים, כולל החיילים הללו, היו רוצים לראות את עזה נצורה? הממשלה קיבלה את החלטתה, וחיילי המילואים נאלצים לקיימה גם אם בחוסר חשק. ביום שבו כל חייל יבחר את משימותיו לפי שיקול דעתו – צה"ל יתפרק.
אחים יקרים, תנועת צו 9 שמובילה כבר חודשים את המחאה נגד הכנסת הסיוע לעזה מתחננת בפניכם לא לפעול באלימות כלפי משאיות הסיוע, וכל שכן נגד סתם משאיות. כשהמאבק הצודק שהם מובילים ממותג כאנרכיסטי, הפגיעה היא קודם כול במאמצים האדירים שלהם. תארו לכם, חלילה, שאנשי שמאל קיצוני יחליטו לחבל בתשתיות היישובים ביהודה ושומרון משום שלטעמם הם פוגעים בביטחון המדינה. איש מאיתנו לא רוצה לחיות במציאות אנרכיסטית על כל המשתמע ממנה.
עם ישראל נמצא כרגע בתקופה המאתגרת ביותר מאז קום המדינה. זו מלחמה בשבע חזיתות קשות, והמצרך החסר ביותר כרגע הוא סולידריות לאומית. זו אינה קלישאה. אנחנו זקוקים כעת לאורך רוח לאומי וליכולת עמידה נחושה מול כל העולם, כפשוטו ממש. אויבינו מייחלים מכל כיוון שהחברה בישראל תתפרק אזרחית, כדי שיוכלו חלילה לפרק אותנו צבאית. משמעותה של אנרכיה בטווח הארוך היא פירוק החברה בישראל. זהו מחיר אדיר וקיומי שאין לנו יכולת לשלם. להפגין ולמחות – מצווה גדולה. אלימות – בשום אופן.
ח"כ צבי סוכות הוא חבר סיעת הציונות הדתית ויושב ראש ועדת המשנה של ועדת החוץ והביטחון לענייני אזור יו"ש
