1לא רק בישראל לא אוהבים את בית הדין הבינלאומי הפלילי (ICC) שבהאג. למעשה, טענות שונות ומשונות נגד בית הדין נשמעות עוד לפני שהוקם בפועל, ובמשך 22 שנות קיומו הן הולכות ומתרבות. הביקורת נגד בית הדין חוצה מחנות אתניים וגזעיים, ומגיעה מכיוונים רבים ומנוגדים. אחת הטענות שטורדות במיוחד את מנוחתם של קברניטי המוסד שקם בשנת 2002, ולתחושתם פוגעת קשות בלגיטימציה שלו, היא שמדובר בעוד גלגול אחד מיני רבים של הקולוניאליזם האירופי. עוד גוף שמטרתו למשטר את מדינות העולם השלישי, בעיקר אלו החלשות ביותר שבהן כלומר מדינות אפריקה, בשליחות האדם הלבן, האירופאי, שהקים את בית הדין למטרה הזו ממש.
2נשמעת לכם טענה קצת משונה? ובכן, הסכיתו ושמעו: בית המשפט הבינלאומי הפלילי פועל מכוחה של חוקת רומא, אמנה בינלאומית שמסדירה את פעולתו, וקובעת את הכללים שלפיהם בית הדין מפעיל את סמכותו. על מנת למנוע מצב שבו בית הדין פוגע ללא צורך בריבונותן של המדינות החתומות על חוקת רומא, נקבע בחוקה עקרון ה"משלימות". על פי העקרון הזה, בית הדין איננו מפעיל את סמכויות החקירה, המעצר וההעמדה לדין הנתונות לו במקום שבו המדינה הרלוונטית מפעילה את הסמכויות הללו בעצמה וחוקרת את החשדות לפשעים באופן ראוי ומספק. התוצאה היא שבית הדין בפועל לא עוסק בכלל בטענות לפשעי מלחמה ופשעים נוספים הכלולים בחוקת רומא, אם אלו נעשו בידי אזרחיהן של מדינות שבהן ישנה מערכת משפטית (רשויות חקירה, רשויות תביעה ומערכת של ערכאות שיפוטיות) מתפקדת ומסודרת. ומי כן נלכד ברשת של בית הדין? קודם כל צריך להודות שמדובר במעט מאוד אנשים, וגם המעט הללו מגיעים כולם ממדינות בעלות תפקוד מדינתי נמוך. כלומר, מדינות אפריקה.
3אם מסתכלים בנוגע לאילו מדינות נפתחה חקירה רשמית על ידי בית הדין (אודות פשעים של אזרחים או ממלאי תפקידים) רואים תמונה שהיא לכאורה חד משמעית. קונגו, אוגנדה, הרפובליקה המרכז אפריקנית, דרפור (סודן), קניה, לוב, חוף השנהב ומאלי הן מדגם מייצג מאוד ועגום מאוד. בית הדין ממוקד מאוד בנעשה ביבשת אפריקה, ופועל בעיקר בה. אם מתעלמים לרגע אחד מההקשר, זה באמת נראה רע מאוד, ומעלה את השאלה האם יש פה באמת עוד מנגנון קולוניאליסטי שבאמצעותו המעצמות האירופאיות מטילות את מרותן בדרכים עקיפות, "רכות", על אותן מדינות שבהן הן קיימו עד לפני דור וחצי שלטון קולוניאליסטי. האם בית הדין הוא באמת מנגנון שעושה צדק, או שמא מדובר בעוד צינור של דיכוי ועושק כפי שעולה מהביקורת המוטחת בבית הדין על ידי משפטנים ואקדמאים אפריקניים.
4על הרקע הזה צריך לקרוא את הדברים שאמר התובע בבית הדין בהאג, כרים חאן, בראיון לעיתון "סאנדיי טיימס" על הבקשה לצווי מעצר נגד מדינת ישראל. בדבריו ציין חאן שמדינות באמריקה הלטינית, אפריקה ואסיה עוקבות מקרוב אחר השאלה האם מוסדות גלובליים ינסו לקיים את החוק הבינלאומי. "האם המדינות החזקות כנות כאשר הן אומרות שיש גוף שפועל לפי חוק או שהמערכת המבוססת על כללים היא רק שטויות, פשוט כלי של נאט"ו ועולם פוסט-קולוניאלי, בלי כוונה אמיתית ליישם את החוק באופן שווה?". מבחינתו של חאן, התלונות נגד ישראל אודות מעשיה בעזה הן קודם כל הזדמנות. רגע שבו הוא יכול להוכיח למדינות העולם השלישי שהוא איננו נמנע מלהפעיל את סמכות בית הדין, אם הדבר נדרש, גם מול מדינה מערבית, אירופית באופיה אף שלא במיקומה, שהיא גם מעצמה אזורית. הוא לא חזק רק על מנהיגים אפריקניים, אלא גם על מנהיגיה של מדינה שנחשבת לידידה קרובה של ארצות הברית. ולכן דווקא החקירה הזו, וצווי המעצר האלו, נגד נתניהו וגלנט, חשובים לו כל כך.
5האינטרס הזה יכול גם להסביר מה הביא את חאן להתנהלות כל כך חסרת יושרה מול מדינת ישראל בתהליך הוצאת הצווים עצמו. כזכור, שליחיו של חאן כבר עמדו לצאת לישראל לפגישות עם בכירים במערכת המשפט, בהן הם היו אמורים להיחשף לאופן שבו מדינת ישראל חוקרת את החשדות לעבירות על דיני המלחמה במסגרת המערכה בעזה. חאן עצמו אמור היה להגיע ארצה בהמשך על מנת להיווכח בעצמו בדברים ולהחליט האם הם מספקים אותו בהתאם לכללי "עיקרון המשלימות". אבל חאן לא רצה להגיע לישראל, משום שאם היה מקבל הוכחות לתחולת "עיקרון המשלימות", הדבר היה מקשה עליו לעשות מה שרצה, כלומר להשתמש בישראל ככלי להוכחת כנותו וחוסר הטייתו של בית הדין הבינלאומי הפלילי. ואם שוב נשמע לכם שישראל נופלת פה קורבן לתככים בינלאומיים שאין להם שום קשר ישיר אליה, כנראה שאתם לא ממש טועים.
