עד עכשיו לא כתבתי אף מילה על הבחירות לרבנות הראשית, כי אינני מכיר איש מהמועמדים. אך גם בלי להכיר אותם אפשר להעלות היום טענה פשוטה: ביטול מועמדותו של הרב מאיר כהנא כנציג הציונות הדתית יהיה פשיטת רגל ערכית.
לפני כשנה התכנסה ועדה גדולה ונכבדה של רבנים בכירים בציונות הדתית, בראשות הרב יעקב אריאל, ובחרה ברב מאיר כהנא כמועמד הציונות הדתית לרבנות הראשית. כל הרבנים שהגישו מועמדות לוועדה התחייבו מראש לקבל את הכרעתה. ובכל זאת, אוהדיו של המועמד המוביל השני, הרב מיכה הלוי, פועלים בחודשים האחרונים במרץ – מדעתו או שלא מדעתו – לשנות את הבחירה, בתואנה שהמצב השתנה.
המצב אכן השתנה, כי בזמן ההתחייבות הם חשבו שהרב שלהם ינצח, ועכשיו התברר שהוא הפסיד. בכלל, "המצב השתנה" הוא טיעון נוח וזמין לביטול כל התחייבות, כי מחמת טיבו של העולם הזה כל מצב תמיד משתנה, בכל עת ובכל שעה. שלשום עדיין הודיע הרב אריאל שהוועדה לא שינתה את החלטתה. אתמול כבר נכנע והודיע שהוועדה מחזירה את המנדט למי שמינה אותה.
כאמור, אינני מכיר לא את הרב כהנא ולא את הרב הלוי, ולכן אינני מתיימר להכריע ביניהם. חזקה עליהם ששניהם מועמדים מצוינים. אך ר' שמחה בונם מפשיסחא דרש על הפסוק "צדק צדק תרדוף": גם את הצדק צריך לרדוף באופן צודק. במילים פשוטות: לא רק המטרה חשובה, אלא גם האמצעים. כשיש ועדה, ויש הסכמה, ויש החלטה – והכול שקוף וברור ומוסכם מראש – צריך לפעול באופן הכי ישר, הכי שקוף, הכי עקבי והכי הגון.
כל זה נכון גם כשמדובר על מינוי ראש ועדת קישוט, וקל וחומר כשמדובר על מינוי ראש הרבנים בישראל. נשיא ארה"ב, וודרו ווילסון, היה נשיא אוניברסיטת פרינסטון לפני שהפך למדינאי. פעם שאלו אותו: "למה עזבת את האקדמיה?". ווילסון השיב: "כי נמאס לי להתעסק כל היום בפוליטיקה". לדאבון הלב יש פוליטיקה בכל מקום, כולל במינוי רבנים. אבל גם פוליטיקה אפשר לעשות באופן נקי יחסית והגון במידה סבירה; לא סביר ולא ראוי שמינוי רבנים יהיה כרוך בפוליטיקה מהסוג המלוכלך.
כשאנחנו רוצים רב ראשי ציוני דתי, מה זה אומר? אנחנו הרי לא מתעניינים בשאלה מה הוא חובש לראשו. לו זה מה שהיה מעניין אותנו, הרי שהפסדנו מראש, כי שני המועמדים הללו נוהגים ללבוש את המדים הליטאיים, כולל כובע בני-ברקי למהדרין. ולמי אכפת? מצדי שיחבשו עטרת נוצות אינדיאנית. לא חשוב הכובע, אלא מה שמתחתיו. אנחנו רוצים רב ציוני דתי בגלל הרוח שהוא מביא עמו. והרוח הזו קודם כל אומרת: דרך ארץ קדמה לתורה. נדמה לי שמי שמתבונן מהצד רואה מיד כמה דרך ארץ יש או אין בהתנהגות הפתלתלה שאנו רואים.
ודאי אפשר לפלפל ולתרץ מדוע התחייבות המועמדים לוועדה בטלה ומבוטלת, ומדוע המצב השתנה או השינוי התמצב. שערי פלפול לא ננעלו – אך מה עם שערי דרך ארץ? חז"ל אומרים שאין מושיבים בסנהדרין אלא חכם שחריפותו מאפשרת לו אפילו לטהר את השרץ מן התורה; אבל זה לא אומר שאנחנו באמת צריכים לאכול את הצפרדעים הללו, גם אם הוכשרו בפלפול חריף.
חזקה על כל המועמדים שהם הגונים וראויים. חזקה על הרבנים שהכריעו ביניהם שנימוקם עמם. חזקה על הציבור הדתי-לאומי שיוקיר טובה למי שיקפיד על הליך מינוי ראוי, כזה שיביא את הציבור לכבד את רבניו, ולא חלילה להפך.
