1בחירת שופטים וקידום שופטים הם אירועים מורכבים. משולבות בהם סוגיות מקצועיות, שאלות של אינטליגנציה ורגישות, מזג שיפוטי, וגם סוגיות ערכיות. מלאכת השיפוט, ודאי בדרגות הגבוהות שלה, היא מלאכה קשה שדורשת יכולות גבוהות מאוד מאלו היושבים על כס המשפט.
מי שיודעים טוב יותר מכל אדם אחר מהם יכולותיו של כל שופט ושופט, במבט ספציפי וגם באופן השוואתי, הם בראש ובראשונה עורכי הדין, הלקוחות הקבועים והמתמידים של המערכת המורכבת והסבוכה הזו שנועדה לעשות משפט ולחתור לצדק. לכן, ישנו היגיון רב ביצירת מודל שדרכו משולבת עמדתם של ציבור עורכי הדין בתהליך של בחירת שופטים וקידום שופטים. על כך אין מחלוקת ודומה שגם לא צריכה להיות מחלוקת. הדברים פשוטים.
2אולם, גם אם אין ספק בצורך לתת משקל לעמדות ולתובנות של ציבור עורכי הדין בכל הנוגע למינוי שופטים וקידום שופטים, בהחלט ראוי לתהות האם המודל הקיים הוא אכן מודל ראוי. במודל הנוכחי, כזכור, ממנה המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין שניים מתוך תשעת חברי הוועדה לבחירת שופטים. חברי המועצה הופכים לחברים מן המניין בוועדה, ומתוקף תפקידם זה צוברים כוח רב והשפעה על תהליך בחירת וקידום השופטים. הכוח הזה זולג, כפי שעולה מהחשדות בפרשה החדשה שהחשודים בה נעצרו הבוקר, פרשת אורנשטיין-נוה, גם אל מחוץ לכותלי הוועדה.
כידוע, בחירת נשיאים לבתי משפט מחוזיים בכלל לא קשורה לוועדה, מדובר במינוי משותף של שר/ת המשפטים ונשיא/ת בית המשפט העליון. אולם, הצורך לתחזק את הדילים בין אנשי הלשכה לאגפי הוועדה השונים מכניס את הלשכה עמוק לתוך תככי מינוי הנשיאים, כפי שעולה היטב מהקלטות השיחות שפורסמו בין ראש הלשכה לשעבר אפי נוה לנשיא המחוזי בת"א לשעבר השופט איתן אורנשטיין, ובין נוה לשרת המשפטים לשעבר איילת שקד. השיחות הללו, בין אם הן משקפות מעשים פליליים ובין אם לא, הן ללא ספק מעידות על כשל מוסרי וערכי עמוק מאוד, מכל הצדדים, כשל, שאולי הוא כמעט בלתי נמנע.
3לשכת עורכי הדין היא אמנם גוף ייצוגי של כלל עורכי הדין, שמטרתו לייצג אותם כאיש אחד בנושאים שונים, אולם, בעלי התפקידים המכהנים בה הם גם עורכי דין פעילים. אנשים עם אינטרסים מאוד ספציפיים בנושאים שונים הרלוונטיים למערכת המשפט. לעתים מדובר בכסף רב מאוד שעומד על הכף, וממילא מאוד קשה למי שהכוח בידיו להתגבר על הפיתוי לעשות בו שימוש על מנת לקדם עניינים פרטיים.
אכן, לכאורה זהו נושא שאמור להיפתר באמצעות הכללים למניעת ניגוד עניינים, אולם, מאחר שמעגלי ההשפעה לא מצטמצמים רק לאותם עורכי דין הנבחרים לנציגי הלשכה בוועדה, קשה מאוד ליישם את הכללים ועוד הרבה יותר קשה לאכוף אותם. היכולת של גורמים בלשכה להשפיע על קידום שופטים ואי קידום של שופטים אחרים, באופן ישיר ובאמצעות כמה שיחות טלפון, יוצרת מצב שבו כמאמר חז"ל "לאו עכברא גנב אלא חורא גנב" (תלמוד בבלי, קידושין, דף נ"ו ע"ב). כלומר האשם איננו במי שעשה את המעשה אלא במי שיצר את הסיטואציה שאפשרה את המעשה הנכלולי.
4המסקנה איננה כמובן להדיר את עמדת עורכי הדין מתהליך בחירת השופטים. חלילה וחס. כפי שהסברנו כבר, אין אף גורם במערכת שמסוגל לתת עמדה מקצועית משמעותית על השופטים כמו עורכי הדין. השאלה היא כמובן מהו המנגנון. מהי הדרך הנכונה לשלב את עמדת עורכי הדין בתהליך הבחירה ובעיקר הקידום של השופטים. וכאן יתכן שאין מנוס מלהעלות באוב רעיונות ישנים שמערכת בתי המשפט הצליחה לחסל באגרסיביות רבה, כדוגמת משוב השופטים.
במקום שהמנגנון של ההשפעה ינותב דרך אנשים ספציפיים שכל אחד מהם מחזיק ביד כח רב, ההשפעה תבוזר ולמעשה תינתן בידיהם של כלל עורכי הדין שמופיעים בפני שופטים. משוב שקוף, מרובה מדרגים, מסודר ומפוקח על ידי הלשכה על מנת למנוע שימוש לרעה בנתונים ויצירת מניפולציות לא הגונות. תוצאות המשוב תשוקללנה גם הן בתהליך הבחירה באמצעות מנגנון שקוף (ציון סף, ניקוד וכד'), שימנע השפעה אישית של עורך דין מסוים או קבוצת עורכי דין קטנה על מצבו של שופט ספציפי. זו כמובן רק הצעה וניתן לחשוב על עוד מנגנונים דומים, אך הצד השווה שבין כולם חייב להיות ניתוק הממד האישי ממעורבות עורכי הדין בתהליכי בחירה וקידום של שופטים. שאם לא כן – פרשת נוה-אורנשטיין הבאה היא רק עניין של זמן.
