אני לא מצליח להבין את המומחים לביטחון. אותם פרשנים שלפני הטבח סיפרו לנו בביטחון גמור שחמאס מורתע ושאין מה לדאוג בחזית הדרום, ממשיכים לדבר עכשיו בדיוק באותו ביטחון עצמי, אף שכל תחזיותיהם התבדו לגמרי. הם אומרים משפטים מופרכים, מלאים בקלישאות ובסימני קריאה: "אסור להקים ממשל צבאי בעזה! חייבים למצוא גורם פלסטיני שיקבל אחריות!" – כאילו לא ניסינו כבר את הפטנט הזה, וכאילו הוא לא התפוצץ לנו בפנים. כל הגנרלים בהווה ובמיל', שעצותיהם הרעות הביאו אותנו עד הנה, לועגים בבוז לכל מי שמאתגר את חשיבתם השגורה. הם אומרים: "ההוא בקושי שירת בצבא, ההיא לא שירתה בכלל, מה הם יודעים". אני לא מצליח להבין את המומחים. אין ברירה: הלכתי למומחה לענייני מומחים, שיסביר לי מה בדיוק קורה כאן.
"המומחים שלכם לביטחון בסדר גמור", אמר לי המומחה למומחים. "הם מופיעים בטלוויזיה עם חליפות יפות, מדברים בביטחון עצמי, לועגים לכל מי שלא חושב כמוהם – בדיוק מה שמומחה אמור לעשות".
"מומחה לא אמור לנתח נכון את המציאות ולחזות מה יכול לקרות?" שאלתי.
"מה הם, נביאים?" שאל בלעג המומחה למומחים.
"אני מבין", אמרתי, "אבל אי אפשר לצפות מהם לפחות להתריע על סכנות צפויות?"
"איזה מומחה הצליח אי פעם להתריע?" אמר המומחה, "מי התריע מפני הפיגוע במגדלי התאומים? מפני המלחמה של פוטין באוקראינה? מפני הקורונה? לפעמים יש איזה מומחה לכלכלה שמצליח לנבא את קריסת שוק המניות, וגם זה בדרך כלל מה שקראו חז"ל 'כסומא בארובה'. אם אלף מומחים נותנים אלף תחזיות, סביר שאחד מהם יקלע במקרה. איך אפשר לצפות מהם ליותר מזה?"
"אז בשביל מה אנחנו צריכים בכלל מומחים?"
"בשביל השקט הנפשי שלכם", אמר המומחה למומחים. "זה עניין פסיכולוגי. פעם אנשים שאלו כוהני אליל או מכשפות מה יהיה. עד היום עיתונים מכובדים מדפיסים הורוסקופים, שמנבאים את העתיד על סמך גושי חומר שמסתובבים בשמים. מי שזה מרגיע אותו – מצוין; אבל אנשים רציונליים מעדיפים לשמוע מומחים, אנשים עם ניסיון".
"אבל הרבה פעמים הניסיון שלהם כושל לגמרי", אמרתי, "יש מומחים שמתגאים שהם כבר ארבעים שנה עוסקים בביטחון, ובארבעים השנים הללו הם הספיקו לתמוך באוסלו, בנסיגה מלבנון, בהקטנת הצבא ובהתנתקות, חזו בוודאות גמורה שלום אזורי, והמיטו על כולנו שורה של קטסטרופות".
"זה נקרא ניסיון", אמר המומחה. "ככה זה עובד".
"אני עדיין לא מבין", התעקשתי. "הרי כאשר יובל שטייניץ התריע על הכור בסוריה, המומחים שאלו בלעג מה כבר מבין הסַמל. בסוף התברר שהוא צדק והם טעו, אבל זה לא גרע מילימטר מביטחונם העצמי המופרז".
"הם צדקו לגמרי", אמר המומחה למומחים, "לאן נגיע אם סַמלים יתחילו להתריע בענייני ביטחון על סמך שכל ישר ולימוד העובדות? כל המערכת תקרוס".
"נשמע כאילו באותה מידה אפשר היה לזרוק מטבע", אמרתי. "למה זה בעצם? למה המומחים לא מצליחים לחזות כלום?"
"המערכת מסובכת מדי", אמר המומחה. "יותר מדי גורמים משפיעים. ככל שעולה סדר הגודל של הנושא, כך קטן הסיכוי לפענח אותו. מומחים לביטחון ייתנו לך עצה מצוינת איזו כוונת לילה טלסקופית כדאי להרכיב על רובה צלפים רמינגטון; עצה טובה איפה למקם עמדות שמירה למוצב; עצה בינונית בנוגע למבנה הארגוני של אוגדה; ובנוגע לסיכוי שהאויב יפתח במלחמה – כל מה שיגידו הוא פחות או יותר ניחוש גמור. יותר מזה: אחרי שהם עובדים בזה כל כך הרבה שנים הם כבר שבויים באקסיומות של המערכת, מצטטים את החוכמה המקובלת ולא מסוגלים להיחלץ ממנה".
"אז אולי צריך להקשיב גם לאלו שאינם מומחים? או לפחות לטפח דווקא את המומחים הצנועים יותר, אלו שמעלים כמה אפשרויות, אלו שמזהירים, שאינם מדברים בביטחון עצמי מופרז?"
"בהצלחה עם זה", אמר המומחה בלעג. "להארי טרומן היו יועצים לענייני כלכלה שהציגו תמיד כמה אפשרויות. טרומן שנא את זה. הוא אמר שהוא רוצה כלכלן עם יד אחת, כדי שלא יאמר on the other hand – 'מצד שני'. אף אחד לא רוצה מומחים ספקנים וזהירים".
"זה נשמע לי מטורף לגמרי", אמרתי. "אנחנו צועדים שוב ושוב לאסונות בעקבות מומחים שחצנים, שמזלזלים בשכל הישר שלנו ומובילים אותנו מדחי אל דחי, ואתה אומר שאין מה לעשות".
עכשיו הוא ממש נעלב. "עם כל הכבוד", אמר בחוסר כבוד מופגן, "אני המומחה כאן".
motzash.navon@gmail.com
