מוניקה גרוס, קומיקאית בת שלושים מטורונטו, הבחינה במשהו מוזר במהלך מסיבה בשנה שעברה. אנשים נעלמו פתאום לחדרי השירותים, למסדרונות ולפינות שקטות כדי להקליט הודעות קוליות ולהאזין להן. גרוס התלהבה מהרעיון ומיהרה לאמץ אותו בעצמה: "אם יש לך כל כך הרבה מחשבות, עדיף פשוט להקליט".
הפופולריות של הודעות קוליות גואה, יש שאומרים ששיחות של ממש נעשות נדירות, וההודעות נותנות הצצה מבורכת למצבים הרגשיים של חברים. אחרים מזדעזעים מהודעות מוקלטות שנערמות זו על זו כמו שיעורי בית. בכל אופן, כמו כל מגמה טכנולוגית, מה שתחשבו עליה מספר הרבה עליכם.
אנשים שתלויים בהודעות קוליות משוכנעים שהן פותרות בעיה. הסולדים ממסכים נהנים מהמדיום השונה. העסוקים שמחים על הנוחות של שיחה ללא התחייבות. ובעולם דיגיטלי, שהיעילות הקרה שולטת בו, הודעות קוליות מתפתלות יכולות להעניק מעט אינטימיות.
אבל לא יותר מדי אינטימיות כי בניגוד לשיחת טלפון, הודעות קוליות לא דורשות תשומת לב מיידית או מתמשכת, לדברי ליאורה טרוב, מנהלת מעבדת המדיה והפסיכולוגיה באוניברסיטת פייס. הן מאפשרות מינון מושלם של שיחה לצעירים, שיש להם בדרך כלל פחות חברים מבדורות הקודמים. "ההודעה הקולית היא ניסיון לחזור לשיחות, רק בלי באמת לשוחח", אומרת טרוב. "יש טאבו סביב להתקשר לאנשים; חשש להפריע".
ההודעות הקוליות קיבלו מקום מרכזי באפליקציית ההודעות של אפל עוד ב־2014. מאז הן עברו לוואטסאפ ונוספו לכמעט כל רשת חברתית ושירות הודעות. בסנאפצ'ט מדווחים על עלייה של 50 אחוזים בשימוש בהודעות קוליות בשנתיים האחרונות. ולא רק בשיחות פרטיות. ובטיקטוק התפוצץ הטרנד שאנשים מעלים את קטעי השמע הארוכים והמתפלספים שהם שלחו לחברים, הסכתים קצרים משלהם. אפילו יישומי היכרויות הוסיפו את האפשרות והם טוענים שהשימוש בהודעות קוליות מגביר את סיכויי ההצלחה.
ג'ק קרופורד־בראון התאהב בחברתו דרך הודעות קוליות שהחליפו בזמן שתכננו טיול קבוצתי. הסטארטאפיסט בן ה־31 מברוקלין משתמש בהודעות הללו בלי הרף, כולל במתן משוב לעובדים. "אנחנו דור ההסכתים", הוא קובע. "אני אוהב להאזין לאנשים ולהיות בתוך הראש שלהם".
אבל לא כולם משתוקקים להצצה הזאת. אנני רידאוט, סופרת מלונדון עם שלושה ילדים בני פחות מעשר, חשה תסכול בכל פעם שהיא מקבלת הודעות קוליות בשעות העבודה שלה. "אני אמא עובדת ועסוקה, ואני לא רוצה שאנשים יוסיפו לעומס העבודה שלי", היא מתלוננת.
זאת הבעיה בהודעות קוליות. הן עשויות להיות יעילות לשולח, אבל ההשתפכות הזאת מגיעה עם סיכון: יכול להיות שלנמען לא יהיה עניין, זמן או אוזניות.
לדברי "מאמנת החברוּת" דניאל בייארד־ג'קסון, אנשים צריכים פשוט לשאול אחרים על העדפות התקשורת שלהם. מישהו אחד עשוי לאהוב הודעות קוליות, שיחות טלפון, ממים או טיקטוקים, ואחר ישנא אותם. היא ממליצה שתבדקו מה המטרה שלכם בשיחה: להתחבר לחברה רחוקה, או לנאום בפני קהל שבוי? והיא גם מציעה לשלוח הודעה קצרה מיד לפני ההודעה הקולית, שתשמש "שורת נושא" כך שחבריכם לא ירגישו לחוצים להאזין מיד.
ניל רוז, פסיכולוג שחוקר בחירות צרכנים באוניברסיטת נורת'ווסטרן, מסביר שכאשר גוברת הפופולריות של צורת תקשורת כמו הודעות קוליות, זה לא בהכרח משום שהיא טובה מהאפשרויות הקודמות, אלא שהיא ממלאת צורך קיים.
לורן מקוויסטין, זמרת שמנהלת דף ממים פופולרי באינסטגרם, מספרת שבשיחות פנים אל פנים קוטעים את דבריה; בשיחות בטלפון יש לחץ להיות תמציתית; אבל הודעה קולית יכולה להיות על הכול או על כלום.מקוויסטין אוהבת להאזין לחברותיה מתבטאות בקול רם בזמן שהיא מכינה את הקפה שלה בבוקר, ואומרת שלעיתים קרובות היא חווה תובנות בזמן ההקלטה. היא משווה את ההודעות להסכת, אבל אישי הרבה יותר: "אני באמת מכירה את האנשים האלה". היא עדיין מתקשרת ושולחת הודעות טקסט, אבל להודעות קוליות יש תפקיד מרכזי בקשרים שלה. היא בילתה תשעה חודשים בהחלפת הודעות טקסט עם חברה אחת לפני שקיבלה פתאום הודעה קולית: "היא הייתה באורך שבע דקות, והחברות פרחה משם".
בעיני מקוויסטין, שיתוף "הסכתים" אישיים בזמן שהיא וחברותיה עוברות עוד יום עבודה הוא מרד קטן בעולם עצוב, מהיר וחסר אינטימיות. "אני פשוט אוהבת לעבד דברים בקול ולדעת שמישהו שומע אותי", היא אומרת. "אני רוצה לדבר על הדברים שמרגישים לי חיים".
לתגובות, המלצות, משחקים (ולהסכתים מומלצים) שלחו לנו ל–X ל: ERspeiser או לדוא"ל: digital.makor@gmail.com
