ארוך ועמוק הוא הוויכוח בין מעריצי ברידג'רטון על שאלת העונה הטובה ביותר. האם זו העונה הראשונה עם סיפורם הנוגה של דפני וסיימון (פיבי דנבור ורג'ה ז'אן פייג), שתהום של שבועות עתיקות מפרידה ביניהם, או שמא זו השנייה והסוערת בכיכובם של אנתוני וקייט (ג'ונתן ביילי וסימון אשלי) צמד ה"בלתי" שמתקרבים זה לזו דווקא בעקבות ריב אינסופי.
ובכן, אחרי צפייה בחצי הראשון של העונה השלישית, אפשר כבר לקבוע שאף אחד לא יעז להעלות אותה בוויכוח הזה. למרות נתוני הציפייה המטורפים וכל ההייפ, זוהי העונה החלשה, המאכזבת והתפלה ביותר שיכולנו לקבל.
שנתיים תמימות של המתנה והנה אל אור הזרקורים נכנס הבן השלישי למשפחת ברידג'רטון, קולין (לוק ניוטון, שאי אפשר לפקפק במשחק המעולה שלו) שבאופן מפתיע חזר ממסעו ביוון עם שיזוף לא טבעי, בלורית מוקפדת ופרצוף מסותת. בעולם הברידג'רטוני המשמעות של המהפך הבלתי מוסבר היא שהוא יהיה זה שיטעם העונה את פרי האהבה וייהנה ממשבצת הגיבור. בניגוד לפעמים הקודמות, בחירת ליבו היא לא מישהי חיצונית, אלא פנלופי (ניקולה קוכלן), הג'ינג'ית, ההוכחה החיה למשפט "אין דבר כזה ידידים" ומי שהייתה מאוהבת בקולין הרבה לפני שזה נהפך לטרנד בקרב שאר עלמות האצולה.
ובאמת יותר משהעונה הזו שייכת לקולין ברידג'רטון היא שייכת לפנלופי, שהיא לא אחרת מאשר הדמות הרכילאית חדת השיניים ליידי ויסלדאון. זו שלא בוחלת באמצעים ולא במילים כדי לנגוס בבשרם החי של אנשי המעמד הגבוה בלונדון ולכן היא פופולרית כמו שהיא שנואה.
בעוד שהאלטר־אגו שלה ידועה בכל מקום, פנלופי סובלת מהתעלמות אכזרית מכל הסובבים אותה, כך שכבר שתי עונות הצופים מתייסרים בהמתנה לרגע שבו היא סוף־סוף תוציא לאור את אישיותה האמיתית. סכסוך איום עם חברתה אלואיז, שגילתה את סודה רגע אחרי שהכתימה את שמה בדיו השחור כזפת של ליידי וסילדאון ועוד מיני עלילות שהתפתחו היטב בפעמים הקודמות, הטילו אחריות רבה על כתפיה של העונה – כמעט כמו עלמה צעירה וחיוורת שנכנסת לנשף נוצץ וחשה את כל העיניים הבוחנות ננעצות בה. אבל בניגוד לנשות הסדרה המתיימרות להיות יותר מגוש מהלך של עדינות ויופי, העונה השלישית מתגלה אך ורק ככזו, ואף שטוחה יותר.
הבעיה מתחילה בסיפור אהבתם של קולין ופנלופי. לעומת הסיפורים הקודמים, השניים נהנו במשך שתי עונות מבניית מתח חכמה ואיטית, כאשר הם מתקרבים ומתרחקים באופן מציאותי עד כאב. אבל דווקא עם בוא העונה השלישית, סיפור אהבתם רץ במהירות גבוהה יותר מזו שבה נדרשנו לעכל את השינוי הקיצוני שערכו במראה ובאישיות שלהם, וכך הוא מתפספס לגמרי.
קשה להאמין שבתוך סצנות ספורות קולין משיל מעליו את דמות הילד השובב וחובב ההרפתקאות ונהפך לגבר רציני ושקול. בזמן מועט אפילו יותר, פנלופי עוטה על עצמה שמלת טורקיז ואישיות קולנית שאיש אינו יכול להסביר היכן הסתתרה כל אותן שנים. והבלבול רק מחמיר מכאן. כמו רכב נטול בלמים ששועט במדרון, אהבתם ממשיכה להאיץ ומאבדת שליטה ואוי לו לצופה המסכן שמצמץ ופספס את הרגע החטוף שבו הופכים השניים מידידים מתוסכלים למאורסים כדת וכדין.
אבל מה עם עלילות המשנה? מתברר שגם הן אינן מסוגלות לעצור את ההידרדרות המסוכנת, ובעיקר מעופפות ברקע בחוסר חשיבות מוחלט. החברות התמוהה בין אלואיז לקרסידה – שהפכה באורח פלא למלאך עלי אדמות; התחרות בין אחיותיה של פנלופי על הבאת היורש הראשון למשפחה; ואפילו פרנצ'סקה, ברידג'רטונית נוספת שמוצאת שידוך ראוי – כולן נדחקות לשוליים בחוסר עניין. גלגל ההצלה היחיד שנזרק אי שם בדקות הראשונות הוא הופעתם של אנתוני וקייט, הזוג האוהב והאהוב מהעונה שעברה. אלא שמשום מה יוצרי הסדרה החליטו לאייד אותם מהר מהצפוי, וההתרסקות הפכה לכמעט בלתי נמנעת.
העונה שמגוללת את סיפור האהבה שהמתינו לו יותר מכול הייתה אמורה להיות שיא ההנאה והייתה ציפייה שתתעלה על קודמותיה. אבל מישהו בחדר הכותבים נרדם במשמרת. תעודת הביטוח היחידה של השלישית לבית ברידג'רטון היא העובדה שחציה השני עוד לא הופיע, ואיתו היא תוכל, אולי, להינצל מאות הקלון או מהתואר "העונה המאכזבת" שבוודאי ממתינים לה.
