אחד הדברים החשובים ביותר שלמדתי בנוגע לתעשיית היין הוא החלוקה לאזורים שמגדלים בהם יין בעולם בעת המודרנית. בצורה גסה אפשר לחלק את המדינות המייצרות יין לשתי קטגוריות: מדינות העולם הישן ומדינות העולם החדש. העולם הישן כולל את מדינות אירופה הקלאסיות כמו צרפת, גרמניה, איטליה, ספרד וכמה מחוזות בפורטוגל ובהונגריה.
אלו מדינות שייצור היין שלהן מתפלג למחוזות ספציפיים (אפלסיונים – Apellation) ולזנים המתאימים לגידול באותו אזור. כדי לייצר יין איכותי באמת הגפן צריכה להתאמץ, כלומר להיות גבולית מבחינת יכולת הגידול כדי שהענבים יצאו הכי מושקעים מבחינת הגפן והכי איכותיים מבחינתנו. הנקודה המדהימה היא שבכל אחד מהמחוזות האלו נבחרו, אחרי עשרות ומאות שנות מחקר, הזנים ששורדים את האקלים במקום בדיוק מספיק כדי להפיק ענבים איכותיים. לא רק זה, ברוב המקרים הדברים האלו ממש מעוגנים בחוק.
אולי קצת קשה להפנים מה זה אומר מכיוון שרובנו נולדנו או גדלנו בארץ ישראל החמה שבה הגפן משגשגת יתר על המידה. אבל במדינה כמו גרמניה, הקור הוא בעיה קיצונית. גשמים בעונת הגידול (אביב עד סתיו) או כפור וברד באביב הם בהחלט איום רציני על חלק ממחוזות היין. לכן למשל הותאמו להם זנים לבנים שמצליחים להבשיל היטב גם בתנאי קור, כאלו שמבשילים מעט יותר מאוחר כדי שלא ייהרסו מהברד.
לעומת גרמניה, מדינה כמו ספרד, שבחלק גדול ממנה מתקיים אקלים חם ויבש כל השנה, ההתמודדות שונה ובהתאמה נפוצים שם יותר יינות אדומים שזקוקים ליותר חום להבשיל היטב. ויש גם מדינות מרובות טמפרטורות כמו איטליה שנעה בין הדרום הים־תיכוני והחם שלה ועד לצפון הקריר למרגלות הרי האלפים.
בצד השני של המפה נמצאות מדינות העולם החדש: ארצות הברית, אוסטרליה, ניו־זילנד, ארגנטינה, צ'ילה ודרום אפריקה. אלו המדינות שהצטרפו למשחק בשלב מאוחר יותר ועדיין חוקרות את ייצור היין שלהן, ובאופן מכליל ביותר אין בהן הגבלה מעוגנת בחוק של זנים וטכניקות ייצור. אך גם הנושא הזה מתחיל מעט להשתנות וגם בהן מתחילים להופיע אזורי יין מובהקים, ששמם נקשר באיכויות יוצאות דופן עם סגנון או זנים אופייניים להם.
חובבי היין בוודאי שמעו על סוביניון בלאן ממרלבורו ניו־זילנד או על מלבק ממנדוזה ארגנטינה, מחוזות יין בעולם החדש מציגים אופי יצרני בדומה למדינות העולם הישן. אוסטרליה מתפרסמת ביינות הסירֶה שלה, קליפורניה בשרדונה וקברנה סוביניון, ואורגון עם יינות פינו נואר. כאן מתבצע מחקר פרקטי ממש מול עינינו ואזורי היין החדשים של העולם הולכים ומתעצבים עם אופי משלהם.
גם אנחנו בישראל מתחילים לתפוס כיוון, והצעד הראשון היה הכרזת מחוז יהודה כאזור יין בפני עצמו, לפני כשנתיים. אומנם אפלסיון יהודה עדיין אינו מחויב בחוקיות נוקשה כמו באירופה, אך מי יודע – אולי עוד נראה גם את זה אצלנו, בתקווה לימים יפים יותר ויינות משובחים וכשרים מתוצרת ארצנו.
